באמת לונג טיים. ההבטחות שלי לעצמי על כתיבה ויצירה, לא עד הסוף ממומשות. יום אחד כל זה יקרה... אולי. כמה חודשים מאז הפוסט האחרון. העולם כבר הרבה יותר משוחרר ואולי אולי הדרמה הגדולה של הקורונה מאחורינו. הרבה אירועים משמעותיים בתוך נהר השגרה השוצף. יומהולדת 80 חגיגית לאמא, שלל אירועי בר מצווה לנועם, שבוע בניו יורק … המשך קריאה >>
מבשלת על אש נמוכה את הפוסט הזה כבר כמה חודשים. פותחת, כותבת שתי מילים ומחכה. פסקה וחודשיים. והנה הגיעו התרגשות יומהולדת עגול ואיתה גם בידוד וקורונה והחלטה שאף תשובה שלילית (ובנתיים הן סופר חיוביות, התוצאות), לא תוציא אותי מהחדר בלי פוסט באויר. שלב ראשון מורידה תמונות מהטלפון ובודקת מה היה לי בחודשים האחרונים. מוצאת שביל … המשך קריאה >>
חוזרת לכתוב ויהי מה. איך השגרה מנצחת אותי ומשכיחה ממני את הצורך לכתוב ואת הערך המוסף הרב כל כך שהיא מביאה איתה לחיי. אז כותבת. מעכשיו באופן קבוע ובלי תירוצים. מקווה. אולי זה היומהולדת העגול המתקרב שגורם לי לחשוב יותר באינטנסיביות, לעיתים בבהלה קלה, שאני לא מספיק. לא מספיק יוצרת, לא מספיק מתקדמת בעבודה, לא … המשך קריאה >>
מותר להתגעגע אבל לא לחזור למקום שאליו מתגעגעים. כי את מה שאבד בזמן, צריך לחפש בזמן ולא במרחב" "כדי לא למצוא משהו, אפשר לחפש אותו בכל מקום, גם במקום שהוא איננו" שני ציטוטים מסיפור על אהבה וחושך - עמוס עוז. עברו עלי ימים מוזרים, טלטלות של עייפות וחוסר אנרגיות. צורך בלבד וצורך בביחד. מחשבות טורדניות … המשך קריאה >>
המשמעות הגדולה של הבלוג עבורי היתה קודם כל הזדמנות לכתוב. וגם יצירת מסמך תיעוד של תקופה מיוחדת ושל התחושות והמחשבות שלי. והנה אני בתוך הבליל חיים וקורונה הזה, מתקשה להגיע לעצמי. כמעט ולא מגיעה לכתיבה, בקושי מתפנה למחשבה נקיה. דווקא הניתוק החברתי מרחיק אותי ממני? מתקשה להבין את עצמי במציאות משתנה. לעיתים, מתכופפת עם הרוחות … המשך קריאה >>
עלה נושר, רוח קרה, פרי הדר שמבשיל, רקפות שפתאום מגיחות בגינה, ירוק מסביב, לרגעים מרגיש שנעים ופתאום כבר קר, תנור נדלק, חושך מוקדם, שמיכת פוך, גשם חזק... כתיבת טבע. מנסה. להאחז במוכר. להרגיש שיש עדיין דברים שעובדים כסדרם. ואז אני תוהה מה זה בכלל כסדרם בתוך כל הכאוס הזה? חושבת הרבה על זה שלא מגיעה … המשך קריאה >>