איך כותבים כשנאלמות המילים? שמרגישה צורך לשתוק וגם לצעוק. עולם כאוטי, הפחדה, פחד עם רגעים של קמצוץ תקווה. בחרתי תמונה ראשית של נועם, הולך במשכן בעין חרוד, לפני ציור של אלי שמיר. אלי שמיר מצייר את העמק ונופים נוספים בצורה סופר ריאליסטית. מציג את הנוף וגבולותיו תוך התייחסות למשמעות של נקודת המבט. ממקום פואטי וביקורתי … המשך קריאה >>
התנדבתי להעביר הרצאה על ניו יורק. בזום. באנגלית. אני. ההכנה להרצאה לקחה אותי למקום של חשיבה, הרי את ניו יורק כולם מכירים ברמה כזו או אחרת. השאלה היא מהי ניו יורק בשבילי. מה החויה שלי סביב העיר הזאת. מסע של שלוש שנים בצופציק של העולם המערבי, הקפטיליסטי. איך אני מספרת בשעה את החויה שלי באמריקה … המשך קריאה >>
משבר קורונה, כאילו כרגיל, לכאורה בריאים, אולי לא. גל אחד מאחורינו השני לפנינו או מסביבנו. מסכות על הפנים ובידודים מכל מיני כיווונים. לפעמים מרגיש שגרה לפעמים בלאגן. תחושה של סדרי עולם מתערבבים ואנחנו נאחזים בישנים כדי שלא יתהפכו עלינו, במשמרת שלנו...ובכל זאת המציאות משתנה. האי ודאות הופכת להיות הוודאות החדשה. שום דבר לא ברור. ועדיין … המשך קריאה >>
הימים ימי קורונה, הלילות לילות קורונה. שבוע ועוד שבוע. העולם כמעט עצר מלכת. ואנחנו בתוכו. יש לי תחושה שהכדור נתן ברקס היסטרי, לא כולם היו חגורים. כולנו הלומי הדף. מבודדים, חשופים, מפוחדים, נהנים. בחוץ פריחת אביב ותחילת הקיץ. התרגיל הענק של אי הוודאות התחיל, הוא סוג של אמיתי וכולם כולל כולם בפנים. מנסה להיות אופטימית, … המשך קריאה >>
עבר סתיו ועכשיו חורף, היו כאן גם ימים של מזג אויר דרמטי בחודשים האחרונים. חיצוני ופנימי. שרב, רוחות, גשם וקור. זה התחיל מסוף הקיץ עם מערבולת של חום, קור ורוח חזקה שכמו נדחסו למעבד רוחות ויצאו משם מעורבבים לא עד הסוף. מצד אחד רייח נעים של אחרי הגשם ומצד שני אבק ושובלי עלים משתוללים. מכסים, … המשך קריאה >>
טוב, לא משעמם כאן אפילו לרגע...החזרה לארץ, שנראית לכולם מהצד קשה ומאתגרת היא אכן כזאת. יש רגעים שנראה שצלחנו אותה וזהו, נשארה מאחור. ככה שאפילו אם נהיה ממש ממש בשקט היא לא תרגיש אותנו ותרפה... ואז הוא, המעבר והם החיים, מחכים באיזו פינה אפלה ומצליחים להתנפל עלינו. הסופה של המעבר שלעיתים מרגישה רגועה ולעיתים שטפון. … המשך קריאה >>