בחוץ דצמבר, חם וגשמים עזים מדי פעם. אולי החורף הזה יביא רוחות של שינויים, הלוואי שלטובה. בנתיים המציאות ממשיכה לעלות על כל דמיון. בהלוויה שהייתי בה בשבוע שעבר, אמא של חברת ילדות, ניצולת שואה פעמיים. שואת אירופה ושואת בארי. מבני המשפחה הקרובים, בנה נרצח ב7 באוקטובר ו7 חזרו משבי חמאס מתוכם היו בהלוויה 5, כולל … המשך קריאה >>
שבת 11 באוקטובר 2025. הפסקת האש נכנסה לתוקף. החטופים אמורים לחזור מחר או מחרתיים. שנתיים לאסון. פוסט ארוך שלא כולל את הכל... ב14 באוגוסט כתבתי את הפסקה הזאת: להתעורר מאזעקה ב5.20 לפנות בוקר או להכנס עם אורחים לממד בשישי בערב. לראות בלי ממש לראות את סרטוני החטופים ולמות מבפנים. לשמוע את ההורים והאחים ולהרגיש איך … המשך קריאה >>
פתאום נזכרת שלא כתבתי מזמן, פותחת פוסט חדש כשעוד נופלים טילים ואין לי מושג מאיפה להתחיל. כאוטי זו מחמאה למצב ואולי תיכף יפול כאן טיל או בכלל פצצת אטום. נסיונות להבין את עצמי או את העולם שמסביב נראים במקרה הטוב פאטטים. עובדת קצת ביומן הויזואלי שלי, מרגישה שהחיבור עם הדף והצבע עושה לי טוב. רואה … המשך קריאה >>
בחג השני טיפסנו על האולימפוס בהרכב משפחתי מלא ובמזג אויר מושלם, הסתבר שלהגיע לפסגת האלים זה חתיכת מאמץ תלול. התחלנו ללכת דרך צמחיה ים תיכונית, כאילו הולכים בכרמל, רק עם קצת שלג ומים מסביב ואז נפתח הנוף אל מול פסגות מושלגות, כאילו הזקן הלבן הארוך של זאוס משתפל לאורכן. התחלנו מוקדם יחסית בבוקר והרגשנו כמעט … המשך קריאה >>
לפעמים אני ממש רוצה להיות יותר קלילה. לא לחפור ולהעמיק בדברים. לקבל אותם כמו שהם בלי לחשוב שאני צריכה ללמוד אותם, לפעול למענם, להשפיע, לשנות, להשתנות. פשוט לחיות בתודעת - זה מה שזה. בלי מחשבות אקסטרה. סתם ככה להיות עם מה שקורה בהשלמה, בחמלה, בהבנה. עם המציאות כפי שהיא, לעבור דרכה באלגנטיות, בהליכה זקופה ובטוחה … המשך קריאה >>
כבר מרץ ותמוז בבית כבר כמעט חודשיים ומפגש הפסגה ברומא בינואר טרם תועד. שתי ילדות ושתי אמהות, שמתחו את החבל בינהן למרחקים ארוכים למשך חצי שנה. בין חיבוקי פגישה ואיסוף הביחד אמא ובת בת ואמא, היה זמן ופניות לחיבור המחשבות והחוויות שעברו ביבשות השונות ונפגשו בסמטאות רומא לאיחוד מרגש. איחוד שהרגיש כמו תמצית קפה איטלקי, … המשך קריאה >>