יה חביבי איזה פוסט לעוס ודרוס. פותחת סוגרת, אוספת ועוזבת אותו כבר מאיפשהו בספטמבר ולא נהיה ממנו כלום. מפוסט לשנה העברית החדשה אפילו כבר פספס את תחילת 2024. כל מה שכתבתי לפני ה7 באוק הפך להיות לא רלוונטי ואפילו די פטטי ככה שאחרי השבת ההיא גם הוא וגם אני איבדנו את דרכנו.
באוגוסט פרסמתי פוסט בשם רעידות אדמה קטנות. המחאות, האלימות והשנאה ברחובות, הכל הרגיש לי דרמתי. היום מבינה שאלו אכן היו הרעידות הקטנות לפני שנפערה האדמה. אז מפוסט לשנה החדשה עם מיני מחשבות וסיכומים של רשימת מטרות לשנה החדשה וספירת מלאי מקצועית ואישית, לפוסט מלחמה המתכסה בעננות כבדה של פחד ועצב במשך שבועות שבהם לא היו מילים.
אין מילים נהיתה אמירה שגורה, כי באמת באמת אין מילים. שפה נועדה עבור החיים כי מוות במהותו שותק. אין מילים כשהמוות מסתובב יותר מדי באזור, הן לא רלוונטיות. אבל כשמוות והצורך החזק והטבעי להמשיך בחיים בכל זאת מתערבבים, זה כבר מסע היברדי חדש. שאולי המילים שלו, טרם הגיעו.
הפחד הקיומי מתקיים ומודחק ומשחק בי כל התקופה. בהלה שמתחלפת לעשייה. עצב קיומי מול פליאה מיצירה וחיבורים, העשייה שעוזרת וגם מייאשת. הכל מהכל. תחושות השואה ושאלות לגבי היכולת להציל את עצמנו ואת הילדים שלנו או שאבוד, או שיהיה בסדר, או שמשהו באמצע.
“מדריך ליהודייה במנוסה קודם כול שמרי על הילדים. את חוששת לרווחתם. הם יסתדרו. הם לא זקוקים למותרות. הם יהודים, בדיוק כמוך. המנוסה טבועה בבשרם. בעורקיהם זורם דם של סתגלנים. זוהי הברירה הטבעית של הגזע השמי. גנטיקה שעברה מדור לדור. הלוא עוד טרם השואה היו פוגרומים, ולפני כן אינקוויזיציות. היה גירוש, ולפני כן גטאות, ולפני כן רומאים, ולפניהם יוונים, ובראשית היינו עבדים לפרעה במצרים. אמרו לך: אדם נודד יש לכנותו “צועני”. שיקרו. אדם בלי בית הוא יהודי.
הטמיני דולרים תחת המזרן, אין לדעת מתי יהיה צורך בשוחד. הקפידי על שורת מזוודות ארוזות בכל עת, לכל שריפה שלא תהיה. קחי מעיל גם בימים של שרב. יום שמתחיל בארץ חמה, יכול להיגמר בארץ של כפור. דעי: בצוק העיתים גם גופך יכול להיות טובין. ובכל זאת, נשיותך היא לך לרועץ. יהודים תמיד סבלו. יהודיות תמיד סבלו יותר.
את אומרת: איך אותיר את הכול מאחור. את טועה. מעולם לא היה לך כלום. את אומרת: איך אזנח את כל מה שמוכר לי. את טועה. מעולם לא הכרת דבר. את אומרת: איך אעזוב את ביתי. את טועה. מעולם לא היה לך בית. זכרי היטב: אין יהודים שהתחרטו על שברחו. רק יהודים שהתחרטו על שנשארו.
חשוב מכול: אין לטעת שורשים. דעי: הכול זמני, הכול ארעי, הכול בר־חלוף. גם בית מידות הוא עבורך רק צריף מט לנפול. אדמת קבע לא תהיה לך לעולם.
הנה, הרי פעם הבטיחו לך מדינה ובית. אמרו: יש פה ארץ של נצח, והיא מובטחת לך ולילדייך ולנכדייך ולנינייך ולנינֵי נינייך.
ותראי איך זה נגמר. ”
מגי אוצרי. מתוך – הרגע הזה, אנתולוגיה. עריכה: שירה חפר. הוצאת לוקוס.
מנסה דרך אומנות שהיא הדבר שתמיד ממלא אותי בהשראה ומאפשר לי נקודות מבט נוספות, עמוקות, אולי פנימיות ואולי חיצוניות. מאפשר להרגיש ודרך הלב להבין עוד קצת מהעולם ומאתנו. ספרו לי עוד, תערוכת איור מופלאה במוזיאון הרצליה, תערוכה של הציירת חיה גרץ, במשכן בעין חרוד, חיה גרץ רן, אל תלכי רחוק מדי. אשכול תערוכות במוזיאון פתח תקווה לאומנות (יש כזה, מסתבר) ומופע 2019 של להקת בת שבע. התערוכות והמופע נהגו, הועמדו והופיעו לפני אוקטובר 23 וכמו הרבה דברים הם כה רלוונטיים ומדברים בצורה מדויקת את המצב הנוכחי. זה קטע שגורם לי לחשוב ולהבין כמה אנחנו ‘במצב’ הרבה שנים.
מוזיאון פתח תקווה. ענבל הופמן: בית אמש
מוזיאון פתח תקווה. מריה סאלח מחאמיד, נעה יקותיאלי, ציבי גבע: לשון אחרת
מוזיאון פתח תקווה. מריה סאלח מחאמיד, נעה יקותיאלי, ציבי גבע: לשון אחרתהסמסטר באוניברסיטה נפתח עם קורסים מענינים ויום של ניתוק בקמפוס. ימי תל אביב, גזר ודימונה שמקווה שימשכו גם לרבעון הקרוב ובכלל, מספקים לי נסיעות ומפגשים מרתקים עם אנשים וטבע. וגינה קהילתית עושה את צעדיה הראשונים ברחוב שלנו.
חיה גרץ-רן | אל תלכי רחוק מדי: עבודות 1980–2022 | אוצר: שרון תובל. משכן לאומנות עין חרוד
חיה גרץ-רן | אל תלכי רחוק מדי: עבודות 1980–2022 | אוצר: שרון תובל. משכן לאומנות עין חרוד
חיה גרץ-רן | אל תלכי רחוק מדי: עבודות 1980–2022 | אוצר: שרון תובל. משכן לאומנות עין חרודוחלקי פיסקה שנותרה מהסיכום שנה המקצועי…זו היתה שנה של קפיצות נחשון אמיצות ומפחידות.
הלמידה היתה חלק מהותי השנה עם התחלת התואר השני ובעיקר כמו תמיד, למידה על עצמי עם עצמי ועם העולם, על תהליכים שעוברת ונסיון להבין את המקום שלי בתוכם. ללא ספק הזעתי השנה ממאמץ להביא את עצמי לעשייה חדשה ועשיתי את זה. כולל תהליך מרתק שעושה בשבועות האחרונים TAE מעולמות ההתמקדות. תהליך שמזמן הבנה וחשיבה על הדבר הייחודי שמביאה לעולם. מה יקרה עם זה הלאה במצב, עוד נראה.
ספרו לי עוד | מערך תערוכות אוצר: יובל סער
ספרו לי עוד | מערך תערוכות אוצר: יובל סער