נחיתה פרק ב’

במהלך אוגוסט האיום הזה שעבר על כוחותינו, ידעתי, ידיעה ברורה שעוד רגע תהיה שגרה והשיא תעזור. המכולה תגיע, הבנים יתחילו בית ספר, תמוז תתמקם בשנת שירות, אני אתחיל לעבוד, דותן ימשיך לעבוד. הרגשתי וראיתי את זה, מעבר לפינה, מעבר לשבועות המתמשכים של חודש שאתגר לנו את הצורה. גם הבנתי סופית שמעברים זה פשוט דבר לא … המשך קריאה >>

נחיתה

כבר שלושה שבועות בארץ. חזרנו הביתה. התחושה לפעמים מרגישה לי כמו המכה המטלטלת שחוטפים במטוס בזמן הנחיתה עם הלחץ באזניים וההדף בגוף. תחושה של נסיעה בקצב מהיר עד לעצירה סופית. חושבת שזו ההגדרה למה שאני מרגישה. בנחיתה מטיסה ארוכה שכזו, של התכוננות והכנות לחזרה לארץ, מגיע הרגע שמרגישים את החבטה הזאת ומבינים שזהו, נגמר, אנחנו … המשך קריאה >>

מכתב לאודיסאוס

לא עשרים שנה, אף קרב דרמטי, לא כבשנו את טרויה (רק קצת את ניו יורק), לא מאוד הזדקנו אבל בכל זאת השתננו ומרגישים שחוזרים ממסע משמעותי - הביתה. בכל זאת, עוד פוסט אחרון מיבשת אמריקה. הימים האחרונים כאן לא פשוטים. ההבנה שיציאה למסע כוללת בהכרח גם את החזרה ממנו, אולי לא בהכרח בעצם...שוב מבינה את … המשך קריאה >>

אורזים

פוסט שאני לשה כבר כמעט חודשים. המחשבות כל כך כבדות שקשה להניח אותן בעדינות של מילים. סוף של תקופה. פרידות זה ענין מורכב שמערבל את הנשמה. ההדחקה עשתה את שלה בחודשים האחרונים, אך הרימה ידיים והתפטרה. ועכשיו מתמודדת. בסה"כ בטוב ורוב הזמן יכולה למשימה. מדי פעם יש הצפה ויותר קשה להכיל את כל מנעד הרגשות … המשך קריאה >>

הירוק היום ירוק מאוד

האביב שהתחיל בפוסט הקודם כבר בשיאו בפוסט הזה. הטבע משאיר אותי חסרת מילים מול העוצמות והיופי שלו ומזכיר לי פרופורציות חיוניות בחיים וגם שיאים. העצים כולם ירוקים והירוק כל כך רענן והפריחה הו הפריחה. עצים שלמים לבשו ורוד, צהוב, לבן או אדום. ובבת אחת גם מתפשטים מהפריחה המופלאה והופכים ירוק תוך שמנקדים את הארץ בשטיח … המשך קריאה >>

איך יודעים שבא הסוף

אולי זה סימן שאני מתחילה להרגיש שתיכף נגמר. כבר מרגישה פחות צורך לכתוב, לתעד, לעבד את החוויות והמחשבות שלי. אולי פחות פנויה. אפילו שאני מנסה להשתהות בהווה ולהתעסק כמה שפחות עם העתיד לבוא, זה נוכח ונותן אותות על הנפש ועל הגוף. אז אפילו שקורים הרבה דברים מענינים וגם תהליך החזרה הוא תהליך מעניין בפני עצמו … המשך קריאה >>