פסח שתמיד מרגיש כהחג בה’ הידיעה, התפספס לנו השנה במתכונתו המסורתית. אבל ממש חגגנו חופש ואביב ואפילו אכלנו מצות ושרנו קצת משירי ההגדה בדרכים. אבל בפועל היינו בתנועה, בערב החג, רחמנא ליצלן, היינו במסעדה (מקסיקאית) אי שם בערבות קרולינה הצפונית בדרכנו דרום מערבה להרי הסמוקי.
כמה ימים לפני החג נועם שאל אותי ואת תמוז איך יודעים או מחליטים אם מישהו יהודי. הסברנו לו בגדול את התורה של מיהו יהודי. אז הוא אמר שאם ככה הם – הם, הילדים שלי לא יהודים. כי אני ישראלית ולא יהודיה…השאלה גרמה לי לחשוב הרבה על מה אני מרגישה לגבי הבלבול שלו וגם לתהות ולחשוב שוב על החג הקרב. אבל עם כל ההכנות לטיול, ההתרגשות מהנסיעה והביקורים שהיו לנו ואלו הצפויים, הוחלט לא לזוז מהתוכניות ולהשלים בהזדמנות.
אם להיות כנים ולשוב לעומק על המהות של החגים, בשנים האחרונות למעשה רובם ככולם הופכים אצלנו לארוחה מושקעת וכמה גינונים טקסיים לא דרמטיים. מלווים אותם סיפורי החג שנטחנים עד דק במסגרות החינוכיות ואני חייבת להודות, ושיסלחו לי חברי הדתיים ויקירי המאמינים בקדושת המסורת והעם, שהם לא משהו בעיני …וההגדה ושירי פסח, איך נומר, יש לטעמי טקסים מרגשים יותר ואכזריים פחות. ואם להיות עוד יותר כנה – היה מרענן לשם שינוי, לא לשקוע בהכנות בלתי נגמרות לארוחה ולעריכת השולחן. וכן היה מוזר שלא דברו על החג בבית ספר ואף אחד לא חזר עם משה מוטבע בגוש חימר או בקבוק יין קטן ועוד יותר מזה גם לא דברו על הפסחא ואפילו לא על האביב. מברכים ברכת חופש נעים בסוף היום האחרון ובזה זה נגמר.
פסח – טיול אביב
חזרנו מטיול להרי הסמוקי. יצאנו לדרך לפני שבוע וחזרנו אחרי 8 ימים וסדר גודל של 2000 מיילים. התחושה המרכזית היא כאילו נסענו באוטו לאירופה. וזו תחושה מדהימה.
אמנם בילינו המון שעות בנסיעות, ועל אף המרחק והזמן והאוטו המאוד צפוף (מלא ציוד קמפינג וביגוד חם שלמזלנו לא היה בו צורך) הן, הנסיעות, עברו איכשהו בנעימים.
הנופים מטריפים ומזג האויר היה כל כך בעדנו שאין מילים. השמחה של כולנו ללבוש בגדים קצרים ולהרגיש את השמש המלטפת. הטבע המלבלב בירוק טרי ורענן עם כתמי צבע של התעוררות.
המון ירוק טרי טרי של לבלוב שזה פשוט מראה משמח וממלא. הרגשתי בעיקר הזדמנות להסנפה עמוקה של הטבע. טבע של מרחבים עצומים, בלי עטיפות של חטיפים וקנקלים מעוכים. נקי נקי פתוח פתוח. חוץ מהלילות של הדרך (שניים בהלוך ואחד בחזור) שישנו במלונות דררכים, ישנו בקמפינגים מקסימים. בסיסיים מאוד (לעומת האירופאים) שיושבים במרחבים מפעימי לב. כאלה שיש בהם נחל והרבה דשא, מקום מסודר לכל אוהל\קרוון, שירותים וזהו. במקרה הטוב כיור לשטיפת כלים, לא הכי נוח. אין אדם שמפעיל את המקום, בכניסה יש תיבה והסבר. אם אתה מוצא מקום פנוי, יש לסמן אותו בפתק ולהשאיר תשלום מדויק במעטפה סגורה.
אתמול שחזרנו לציויליזציה, הרגשתי שפגשנו קצת מאמריקה האחרת. זאת שיושבת במקומות היותר מרוחקים. בחוות בודדים ויישובים קטנים. אנשים שנפעמים להבין שאתה ממדינה אחרת. אנשים שמדברים במבטא הדרומי הכבד שלא קל להבין.
וגם באופן מפתיע, מהרגע שעזבנו את וושינגטון ביום השני לטיול, לא שמענו בכלל עברית ולא נתקלנו ולו בסניף אחד של סטאר בקס. מוזר ככ.
ומה שהכי מדאיג אותי – איך אחזור לניו יורק אהובתי, אחרי מנת היתר של הטבע הירוק והשקט שקיבלתי, סטוץ טבע מסעיר, פתאום נראה לי לא הגיוני שאהנה מהמולת העיר שוב. אבל אני מאמינה שאתבדה…
ובכל זאת משהו על החג ושתי תערוכות שהתחברו לי –
אפשר לראות את ההגדה כסיפור ההגירה הראשון שאנחנו מכירים. הגירה מסיבות כלכליות לארץ אחרת. בתכלס, רילוקשיין למצריים, שהחזרה ממנו לקחה כמה דורות של סיר בשר וקשיים בלתי נסבלים. וכמה הרבה מהסיפור הזה, מעצב עד היום את המהות שלנו כעם. ומקבל חיזוקים מטלטלים לאורך הדורות.
בשיטוטי בניו יורק נתקלתי בשתי תערוכות על הגירה. תערוכה אחת במומה שהציגה את מצב הפליטים היום. איך נראה מחנה פליטים, מסיפורי פליטות מצמררים, מפות הפליטים העדכניות לימינו ועד רמת המבנה הזמני שהפליטים מקבלים מאונרא הכולל בין השאר ערכת לימוד לילדים. קופסת קרטון הנפתחת למן עמדת כיתה אישית. לא נתפס.
תערוכה נוספת בגלריה בלואר איסט. אמן אלגיראי שהיגר לצרפת לקח את חלל הגלריה ובנה אותו כמבוך העשוי מחללי עבודה משרדיים – קיובים של עובדים המכילים כל אחד מהם עמדת מחשב. הצופים בתערוכה עוברים בין העמדות, ובעצם מסתבכים במבוך המשרדי, הכה מוכר, עם כל המשתמע מכך ומוזמנים להתיישב בעמדות שבכל אחת מהם מוקרנים סרטים המספרים בצורות שונות סיפורים של פליטים שהגיעו למדינות אחרות. המשפטים שהולכים איתי משם הם תיאור של אדם שמספר על המעבר ממדינה באפריקה לצרפת והחיפוש שלו אחרי קהילה. כי אדם לא יכול לחיות ללא קהילה. ואז דבר על האגו של כל קהילה. כמה אנשים מוכנים לוותר כדי להשתלב במקום החדש וכמה המקום החדש מוכן את ההיפך.
אורית