גם אמריקה מרגישה מרחק שנות אור ממני ולפעמים שואלת את עצמי, אם אכן היה. זזה עוד בית ועוד התחלה חדשה.
מזל גדול שיש את הבלוג שמזכיר ואת הגעגוע.
יומהולדת 20. ברכה, מכבים
יום בשביל הגולן עם עמית
שולחן יומהולדת 20. מכבים
יום בשביל הגולן עם עמיתתלישות. כשהייתי בכיתה י, בחרתי באופן טבעי במגמת ספרות, אהבתי לקרוא, לא היה לי מושג מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה וספרות נראתה לי בחירה שאינה בחירה (אולי זה מוטו בהקשר המקצועי שלי…). אני חושבת שזה גם נתפס כמקצוע שאינו דורש מאמץ רב או מחייבות גבוהה, כך שהתאים לרמת הפניות שהיתה לי לבית ספר (נזכרת בזה תוך כדי שחופרת למתן לא לוותר לעצמו וגם להשקיע בלימודים). לספרותית, היתה מורה נערצת וחשבתי שזו גם סיבה טובה. חצי שנה לתוך המגמה ואני תולשת שערות. חצי שנה של שעות על גבי שעות בדיבור על תלישות, על הבוקר. זה היה הנושא המרכזי במחצית הראשונה, גיבורים תלושים מעצמם ומסביבתם. התלוש הזה והתלוש ההוא. הרגשתי שאני עוד רגע צוללת לדיכאון קיומי מכל היאוש המרוכז הזה. גם למורה הנערצת לא התחברתי. אספתי את עצמי ועברתי למגמה ביולוגית. זה היה מאמץ גדול להשלים חומר של חצי שנה גם ביולוגיה וגם כימיה, בביהס שגם ככה היה חדש ומאתגר. משימה קשה אבל צלחתי אותה, על הקשקש.
התיכון נגמר עם ביוטופ והרבה שעות של הגדרות צמחים וכל מיני ניסויים, עוד שלושים שנה עברו ולאחרונה שמעתי במקרה ברדיו, כתבה על ברנר והעיסוק שלו בנושא התלוש, פתאום התחברה לי הבנה על תלישות בחברה שלנו ובכלל. כמה אנחנו אוסף של תלושים, קהילות קהילות של תלושים. משימת כל התלושים להתפר ביחד, תוך התנגדות מתמדת ונסיונות למצוא כל אחד את עצמו, את עצמנו, את עצמי. משימה מרכזית ביקום הזה. אולי בעצם כל אחד עוסק רוב ימיו בעיקר במציאת מקומו, באיך לא להיות תלוש על אף תלישותו. להבין, שאין דבר כזה בלעדיה, היא חלק מרכזי ואפילו בסיסי בחבילת החיים שלנו. אז תודה לדנה (חושבת שככה קראו לה), המורה לספרות שלא הבנתי אותה אז ועכשיו אולי קצת מבינה.
על ארגזים. אוגוסט 2019
על ארגזים. אוגוסט 2021
יולי 2021. יש מפתח!
לפני
כמעט אחריבית. אנחנו בסיומו של מעבר אחרי שיפוץ אינטנסיבי. שבועות של הרבה בחירות ואין סוף החלטות, טונות קניות, לוגיסטיקה אינטנסיבית, אריזות ומעבר. מוח עמוס במאות חלקיקי מחשבות לגבי החלטות שצריך לקחת ופעולות לביצוע. קרמיקות, נקודות חשמל, גינון, צבע של אלומיניום, צבע הקירות, גובה השיש, מנח הקרמיקה, ברזים, ריהוט ושאר דברים ברומו של עולם. ידעתי שתהליך כזה הוא משימה מתמשכת, לא הבנתי עד הסוף את העומק ובעיקר את עומס הבחירות שצריך לעשות לכל אורך התהליך. בחירות והחלטות שחלקן הגשמת חלומות וחלקן התנגשויות חזיתיות בין חלום למציאות. ניווט מורכב בין קצוות של צרכים, רצונות, אנשי מקצוע, עובדות בשטח ומעל לכל שד התקציב המאיים. צורך להסתכל ברזולוציה הנכונה על הפרטים והתמונה הכוללת וגם להנות ולהתרגש מהענין. אתגר. בסהכ צלחנו אותו יחסית בטוב. כרגע מרגישים מותשים, כבר קצת חסרי סבלנות אבל הרבה מרוצים מהתוצאה. מקווה שהנוסחה שגיליתי בשנים האחרונות, שלוקח חצי שנה להתמקם ולמקם, תתקצר טיפה הפעם.
ענבל הופמן. האלפים הצרפתיים. בתערוכה - ראש רוח, בית הנסן. 
איפשהו בירושלים. מאי 21
הסדנה בכברי. תחריט. חן שיש.
אופירה אוריאל. בעקבות אתי הילסום. בית האמנים תל אביב.
כחול פרוסי. ישי חוסידמן. המשכן לאומנות עין חרוד
בריג'יט קרטייהעבודה. שמתי לב שאני לא כותבת כמעט על העבודה שלי. תפקיד שאני מאוד אוהבת, רוב הזמן. העבודה מייצרת לי ביקורי עומק ומעורבות במחוזות הנגב המרתקים שאני חשה מחוברות אליהם בנימי ילדות ובגרות. מאפשרת מפגשים והכרות עם אנשים טובים. מאתגרת, מתגמלת וכמו כל עבודה, לפרקים גם מתסכלת ומעייפת. אני מנסה לייצר הגדרה מקצועית למה אני בכלל עושה וזאת משימה לא פשוטה, להסביר את התפקיד (לפעמים גם לעצמי). בפועל, אני מנהלת עבור חברת ICL, מטעם חברת קומיוניטי, תוכנית שנקראת “חושבים עושים”. תוכנית אשר פועלת מתקציב קשרי קהילה של כיל (כימקלים לישראל, ICL), תקציב שהחברה, בהיותה נסחרת בבורסה, מחויבות להחזיר לציבור. התוכנית פועלת בעיקר בנגב המזרחי, ב-7 רשויות מקומיות, בשותפות ארגוני חברה ותושבים, מעודדת יזמות חברתית ושיתופי פעולה על מנת לקדם חוסן קהילתי במרחב יישובי הדרום. בפועל, אני מלווה צוותי קהילה ברשויות שבתוכנית. אנחנו לומדות כל רשות ורשות, מבינות מה הצרכים שהתוכנית יכולה לענות עליהם ויוצאות עם צוותי הקהילה והתושבים לדרך ולביצוע.
בנוסף, בונה עוד ענף תעסוקתי, של הנחיה גרפית. מקווה שהוא יתפתח במהלך השנה ויוביל אותי לעוד עשיה מקצועית. זה איחול מרכזי שלי לעצמי לשנה החדשה.
יוגה. קטיה, המורה ביקשה מכל אחת להגדיר את הדגש שלה לעצמה. השתרשות או תנועה. יציבות או התחדשות. ובין ההשתרשות לתנועה, האם יש איזון? האם אפשר להגיע לאיזון הזה? ואיך הוא מרגיש ואיך הוא נראה? באילו רגעים אני מרגישה אותו, את הבטחון הזה של קרקע יציבה ותנועה אנרגטית ממלאת לב וריאות בביטחון בדרך ובמקום ובשמחה של עשיה משמעותית. רגעים חמקמקים שכאלה…
המשכן בעין חרוד, הוא אחד המקומות הקסומים ביותר שאני מכירה. הוקם ב- 1937 כ”פינת אמנות” בצריף קטן של הצייר, חיים אתר, שהוא יוזם המוזאון ומייסדו. בהמשך ב 1948 נפתח חלקו הראשון של מבנה הקבע עם השם המשכן לאמנות. האדריכל שמואל ביקלס (שחי בבית השיטה), תכנן יצירה ארכיטקטונית מופלאה בפשטותה, שאיכותה ביחסי המידות של האולמות ובניצול המופלא של האור הטבעי. זהו בנין גדול ועוטף, מלא אור וקסם. התערוכות בו תמיד תמיד נוגעות ומרגשות. חושבת על האנשים שחיו בעמק בשנות השלושים והארבעים והעיזו לעסוק ולחלום אומנות. האנשים שהבינו שתרבות היא חלק בסיסי בעיצוב החיים האנושיים, שאנשים צריכים אותה פשוט כדי לחיות.
לא הכרתי אף אחד מהאומנים ומהר מאוד אשכח את השמות שלהם, אבל את החויה תמיד זוכרת. גרגורי אבו בתערוכה ידעתיך, שמביא חוויות וזויות מבט על מקומות בעולם. עבר והווה. ליאון אנגלסברג, שצייר ציורי שואה סוריאליסטים של אדם שעברו אינו מרפה ממנו. ישי חוסידמן עם תערוכה בשם כחול פרוסי, שגם שולחת למחוזות אושוויץ ומעוררת מחשבות לגבי הביטוי האומנותי של הכאב הבלתי נסבל.
בדרך מנופש קצר בצפון, עצרתי עם הבנים בכברי בסדנת התחריט. עוד בנין מעורר התפעלות ועוד התרגשות על יצירה אומנותית משמעותית.
במקרה גם הגנבנו תערוכת צילום בקיבוץ (בית השיטה). האמן אליקו נר-גאון, הציג במבנים ישנים את “ברחוב האחורי”, תערוכת צילום ואתר צילומים שנבנה בצורת מנזר. נר-גאון, יצר בחדר הקיטור הישן של המכבסה מנזר. לגמרי מנזר. הוא בחר דוגמנים מהקיבוץ, ילדים ונשים, אותם צילם במנזר ודרך זה סיפר סיפור משפחתי. מדהים ממש.
אופירה אוריאל הנהדרת. תערוכה בבית האמנים בתל אביב. אותיות פורחות באויר. תערוכה שכולה רגישות ועומק. מגיעות של פרפרים. בזכות אופירה, בזכות אתי הילסום, יש לי קצת יותר אומץ לצייר.
גם בבית הנסן, גיחה קצרה במאי, לתערוכה שאני זוכרת ממנה עבודה מופלאה של ענבל הופמן.
אליקו נר-גאון. "ברחוב האחורי" תערוכת צילום ואתר צילומים שנבנה בצורת מנזר. בית השיטה
נחל כזיב. מאי 2021בהשראת עדי, מכינה לעצמי התחלה של רשימה לשנה הקרובה. רשימה שלפי יובל אברמוביץ, כדאי לפרסם ולהגיד בקול רם, אז כותבת כאן בנתיים:
1. התפתחות מקצועית וביטחון בעשיה ובהכנסה
2. למידה והעמקה בתחום שאבחר (מתלבטת…)
3. זמן איכות נעים עם עצמי ועם המשפחה
4. יותר תנועה וכושר. פילאטיס פעם בשבוע, הליכות קבועות, להמשיך להתמיד ביוגה ולהוסיף אימונים קצרים במהלך השבוע.
5. להמשיך לקרא – לטיייל – לצייר – לכתוב – לבשל – לאהוב – לארח – לנקות, לסדר ולקפל כביסה אינסופית…
לא בטוחה שדווקא בסדר הזה.
שנה טובה טובה !
רק היום, בחג אחרי החגים הגעתי לבלוג שלך.
כרגיל כתוב היטב ומעורר מחשבה.
מתגעגעת כבר
תודה! גם לי לוקח זמן להגיב…
מופיע לי כמשתמשת אנונימית, אז רק מנחשת ובנתיים מודה וכנראה מתגעגעת גם…