טוב, לא משעמם כאן אפילו לרגע...החזרה לארץ, שנראית לכולם מהצד קשה ומאתגרת היא אכן כזאת. יש רגעים שנראה שצלחנו אותה וזהו, נשארה מאחור. ככה שאפילו אם נהיה ממש ממש בשקט היא לא תרגיש אותנו ותרפה... ואז הוא, המעבר והם החיים, מחכים באיזו פינה אפלה ומצליחים להתנפל עלינו. הסופה של המעבר שלעיתים מרגישה רגועה ולעיתים שטפון. … המשך קריאה >>
פוסט המלצות שלי לעיר הגדולה, מתחילה בהמלצות אומנות וקצת ערך מוסף. פותחת סדרת פוסטים מחולקים פחות או יותר לפי נושאים וקצת התייחסות לאזורים. המשך יבוא... The Metropolitan Museum of Art בשם החיבה שלו 'המט' - אחד האייקונות של העיר. אנציקלופדיה בתלת מימד של אלפי שנות אומנות עולמית. ענקקק, מלא מוצגים, מרשיםםם ביותר, הרבה עבודות מרגשות, תערוכות … המשך קריאה >>
במהלך אוגוסט האיום הזה שעבר על כוחותינו, ידעתי, ידיעה ברורה שעוד רגע תהיה שגרה והשיא תעזור. המכולה תגיע, הבנים יתחילו בית ספר, תמוז תתמקם בשנת שירות, אני אתחיל לעבוד, דותן ימשיך לעבוד. הרגשתי וראיתי את זה, מעבר לפינה, מעבר לשבועות המתמשכים של חודש שאתגר לנו את הצורה. גם הבנתי סופית שמעברים זה פשוט דבר לא … המשך קריאה >>
כבר שלושה שבועות בארץ. חזרנו הביתה. התחושה לפעמים מרגישה לי כמו המכה המטלטלת שחוטפים במטוס בזמן הנחיתה עם הלחץ באזניים וההדף בגוף. תחושה של נסיעה בקצב מהיר עד לעצירה סופית. חושבת שזו ההגדרה למה שאני מרגישה. בנחיתה מטיסה ארוכה שכזו, של התכוננות והכנות לחזרה לארץ, מגיע הרגע שמרגישים את החבטה הזאת ומבינים שזהו, נגמר, אנחנו … המשך קריאה >>
לא עשרים שנה, אף קרב דרמטי, לא כבשנו את טרויה (רק קצת את ניו יורק), לא מאוד הזדקנו אבל בכל זאת השתננו ומרגישים שחוזרים ממסע משמעותי - הביתה. בכל זאת, עוד פוסט אחרון מיבשת אמריקה. הימים האחרונים כאן לא פשוטים. ההבנה שיציאה למסע כוללת בהכרח גם את החזרה ממנו, אולי לא בהכרח בעצם...שוב מבינה את … המשך קריאה >>
פוסט שאני לשה כבר כמעט חודשים. המחשבות כל כך כבדות שקשה להניח אותן בעדינות של מילים. סוף של תקופה. פרידות זה ענין מורכב שמערבל את הנשמה. ההדחקה עשתה את שלה בחודשים האחרונים, אך הרימה ידיים והתפטרה. ועכשיו מתמודדת. בסה"כ בטוב ורוב הזמן יכולה למשימה. מדי פעם יש הצפה ויותר קשה להכיל את כל מנעד הרגשות … המשך קריאה >>