באוגוסט הבלוג שלי חוגג 8. שמונה שנים מאז נחתנו בחוויה האמריקאית שלנו והתחלתי לכתוב כאן, שלוש שנים של הרפתקאה בעולם ועוד חמש שנים של מסע מקומי שכולל מלא דרמות. אישיות, לאומיות ועולמיות שכוללות בין השאר פרידה מחיה, קורונה, בית חדש, שינויים בעבודה. לימודים מכל מיני סוגים, ילדים שגדלים מהר, גדילה שלי, אירועים פוליטיים ומחאות קשות, … המשך קריאה >>
תקופה קשה. תהומות העצב שמסביב רק מעמיקות ותחושה שכלום לא מצליח לעצור את ההתדרדרות. מלחמות חסרות תכלית ממשיכות להתקיים ואנשים ממשיכים להפצע, למות, להנמק בשבי ולהיות עקורים, רעבים ומיואשים. חסרי תקווה מול ממשלה רעה ובעיקר עצובים וכואבים. ובתוך כל זה ממשיכים החיים, אנחנו אוכלים, מטיילים, חוגגים חגים, עובדים, לומדים ומפגינים. שני מסלולים כל כך מקבילים. … המשך קריאה >>
בתמונת הנושא חותמת של תמר להחזרת החטופות והחטופים. ימים כאלה של השתהות. כאילו דברים נעמדים מלכת ואין להם יכולת לקדם את עצמם לנוע במרחב הזמן הלאה אל העתיד. משהו בהווה הכבד מנשוא מושך מטה. אמנם החיים עצמם נמשכים ודברים קורים, עצב גדול, שמחות קטנות, בהלה, תקווה ויאוש והכל תחת ענני כאב ורוחות חזקות מהמלחמה שלא … המשך קריאה >>
יה חביבי איזה פוסט לעוס ודרוס. פותחת סוגרת, אוספת ועוזבת אותו כבר מאיפשהו בספטמבר ולא נהיה ממנו כלום. מפוסט לשנה העברית החדשה אפילו כבר פספס את תחילת 2024. כל מה שכתבתי לפני ה7 באוק הפך להיות לא רלוונטי ואפילו די פטטי ככה שאחרי השבת ההיא גם הוא וגם אני איבדנו את דרכנו. באוגוסט פרסמתי פוסט … המשך קריאה >>
מרגישה שמזמן לא כתבתי ומוצאת איזה בדיל של זמן כדי לפתוח פוסט חדש ולהתחיל. אומרת לעצמי שאולי אכתוב משהו קליל, קייצי, כזה שעושה נעים בגוף, ואז עוצרת לראות עוד ראיון של יפעת ואילן, ההורים של אמיתי עבודי, ומרגישה את הבהלה, את החרדה מהמצב, את היאוש שאני מתאמצת למסגר ולהדחיק. מזג האויר רותח בחוץ והעולם מתגלגל … המשך קריאה >>
חודשיים מאז הפוסט הקודם. מרגישה שעברו בין רגע וגם שעברו בהם כמעט חיים שלמים. התערוכה, התקדמות בעניני עבודה, הלימודים שנכנסו לקצב אינטנסיבי, המון אנשים חדשים שנכנסו לחיי במפגשים המקצועיים ובלימודים, הילדים שגדלים ומנכיחים עצמאות, טיול לירדן, לא מעט אומנות בסיורים מענינים, המצב בארץ, ההפגנות ואפילו הקיץ שהגיע כמתקפה רבתי של חום ולחות. עמוס לי מאוד. … המשך קריאה >>