בעקבות פתיחת הבלוג ורצון לדייק מחשבות ותחושות כדי להעביר אותן למילים. תוהה לגבי הפסיפס של הדברים שאני עושה פה ובכלל בחיים. מה המקום של כל אחד מהחלקים שמרכיבים את היום יום שלי ואיך ואם כולם קשורים אחד לשני ולשלישי. הצעד של לעבור לגור ביבשת אחרת, שבגדול יש לו שם ברור ומוכר - הגירה. הגירה היא … המשך קריאה >>
מזל טוב לי! יש לי בלוג! רשומה חדשה בפלטפורמה חדשה. חדשה ישנה...פתחתי, סדרתי, סגרתי, שיניתי, חזרתי, מחקתי, הוספתי, דברתי והחלטתי - קפצתי למים מבחינתי. כרגיל עושה את הקפיצה בעדינות ושלביות. אז אחרי 10 רשומות, מרגישה מוכנה להכנס עם קצות הרגליים למים ולהתחיל ללכת בנמוכים...מניחה שאשהה בהם קצת עד שאוכל לעבור לשחייה יותר רצינית. שדרך אגב … המשך קריאה >>
כריסמס-חנוכה מאחורינו וגם העדכון האחרון כבר ממש היה מזמן. העדכונים כבר הפכו מרווחים יותר אבל אני יודעת שהפעם הגזמתי....אולי זה כי השגרה לגמרי כאן והחיים הקודמים מתחילים להרגיש כאלה. פחות משווים ויותר מבינים שכאן זה כאן ושם זה שם. הרבה דמיון והרבה שוני, אבל בסוף כולנו על אותו כדור ומשחקים ממש באותו המשחק של החיים. … המשך קריאה >>
אז ככה מרגישה השגרה שלנו כאן. ביקור ראשון, בחירות מסעירות וייאוש פוליטי שמוכר ממקום אחר, חגים מקומיים, המשך עלילותינו מול הבירוקרטיה, קור, פתיתי שלג, ניו יורק, סוף השלכת. מצד אחד מתחיל להרגיש סוג של שגרה. הבית כבר ממש מרגיש בית (ואפילו יש מדפים במטבח...), בתי הספר כבר פחות מבלבלים והילדים מתחילים להיות יותר בטוחים במקום … המשך קריאה >>
חושבת על זה שעבר רבעון מאז שהגענו. אנחנו כאן שלושה חודשים שזו תקופה לא קצרה וגם לא ארוכה. יש ימים שמרגיש מאוד נעים ובדיוק במידה ויש ימים שקשה. ימים שצריכה להזכיר לעצמי למה באנו וממה התלהבתי כל כך מהרעיון של הרילוקשיין. ימים שהגעגוע מזדחל לכל פינה ותחושה ששלפנו את עצמנו מהפאזל של החיים המקוריים, מהמרקם … המשך קריאה >>
כבר לוקח לי יותר זמן בין פוסט לפוסט. ההתמהמהות, נראה לי שיותר מהכל היא מסמנת שכמעט מבינים בגוף ובנשמה, שאנחנו כאן כדי להשאר ולהתמקם. הזמן שלוקח לתובנות ההתמקמות לצלול פנימה.... עד שבית מרגיש בית והסופר סופר והדרך לבית ספר כזאת... אולי החגים, וההבנה שהם נחגגים רחוק ואחרת ובעיקר פשוט הזמן, תורמים להרגשה. כי אולי כבר … המשך קריאה >>