תיכף מגיעים

לקראת ביקור
תיכף מגיעים לביקור בארץ. שנה עברה! מתרגשים לחשוב על השנה הזאת עם כל החוויות שעברנו ואלה שעוד צפויות לנו שנה הבאה. עכשיו מבינים עד כמה היינו בהלם בהתחלה וסביר שבדברים מסוימים עדיין. המון דברים שלמדנו ואספנו תוך כדי תנועה. כמה הסתכלנו פעורי עיניים במציאות החדשה שהתהוותה לנו, עברנו דרכה, נשמנו אותה ועסקנו בעיקר בלהתרגל ולהבין אותה. והחוויות האלה, כמו חוויות שנצרבות בטיול, נזכרות ונרשמות עמוק אצל כולנו. ואם שואלים אותי, זה לגמרי מרגיש סוג של טיול וכשנצא מהמוד הזה, אני חוששת שאתחיל לדאוג.

 והיי, הנסיעה לארץ היא פעם אחרונה של “פעם ראשונה”, שהיה לנו ממנה ככ הרבה השנה… שנחזור, כבר כמעט הכל יהיה פעם שניה שלנו…כבוד של ותיקים…

תמוז כבר בארץ, התעופפה מיד עם תחילת החופש. מסע של מתבגרת שבודקת את ה”יכולה לבד”. היה ברור שלא תוכל לחכות דקה נוספת. טסה לבדה, נחתה והתכנסה בזרועות החבורה במודיעין. כמה חיכתה לרגע הזה והנה הוא הגיע. ותיכף גם אנחנו מצטרפים בהתרגשות גדולה והרבה כוונות לראות את כולם ולמלא מצברים.

סוף שנה בביהס (21 ביוני היה יום אחרון ללימודים)
החברה סיימו שנה של אתגרים. ללא ספק הם הגיבורים האמיתיים של המסע הזה ובית ספר היה היה שדה התמודדות מרכזי. מתן סיים כאן ביהס יסודי ועולה לחטיבה (כולל טררמים של טקסי סיום חגיגיים). תמוז ונועם ממשיכים באותה מסגרת. אבל כל שנה נראית כאן אחרת לגמרי. כיתות אחרות, מחנכת אחרת, נושאים אחרים ובתיכון גם מערכת שונה. זה היה מסע של יציאה מהדמוקרטי וחשיפה לשיטה ככ אחרת. וברוב הזמן גם הצלחנו לנשום ולא לתכווץ לנוכח ההבדלים בשיטות ובעיקר בתחושות (והיו לא מעט רגעים שזה היה מאוד קשה לעיכול ולהתמודדות, חייבת להוסיף שחשבתי שיהיה יותר קשה). בתיכון היה מורכב להתרגל לאפס יחס אישי מצד המערכת ולשום קשר עם מבוגר (בלי להוסיף את המילה משמעותי אפילו). וביסודי עניני המשמעת וההפרדה המוחלטת בין נושאי התפקידים היתה לא פשוטה. וברור שהדברים האלו באו אחרי הקשיים האובייקיטיביים של השפה וההתאקלמות החברתית במקום חדש.
את ה Graduation ביסודי צלחנו בנעימים ואפילו הצלחנו לסחוט איזה רגע אישי מול המחנך. מהתיכון ספגנו את אוירת  Graduation הכללית שאפפה את העיר והאזור. תחושה שהעיר לובשת חג ועוטה לימוזינות מרשימות. אפילו הוזמנו לקדם מסיבה כזו אצל השכנים, מסיבה בבית עם ההורים וחברים, המכונה פרה פרום (פרום=נשף הסיום) בה מצטלמים וממנה יוצאים הנערות והנערים בזוגות, בחליפות ושמלות נוצצות, בלימוזינה ארוכה לערב החגיגי. מה שהפתיע אותי שתמונות שראיתי בפייסבוק מהארץ – נראו בול אותו הדבר. אותן שמלות ואותן פוזות. אולי מינוס רכב ארוך ונהג. וכל זה יקרה בקרוב אצלנו… ואני נודניקית של השוואות, אבל מול התמונות והוידאו של הסיום בדמוקרטי, זה היה מבאס ועורר שוב את הגעגוע.
*הבנים זכו לסיור מרגש וישיבה בתוך הלימו של השכנים. סוף סוף ראינו מה יש בפנים…

גם בצופים נסתיימה שנה. שנת פעילות מרשימה ביותר. מפעל מקסים ומעורר השראה של עבודה קהילתית משמעותית ואנרגיות טובות. הורים (אמהות) שמשמקיעות את עצמן בבניית השבט והעשייה שלו, ויוצרות הויה קסומה של ילדות שאולי היא ממקום אחר, אבל חיה ופועמת כאן. הצופים היו ללא ספק המפתח להצלחה של השנה. הם היו מסגרת קולטת ואוהבת ברמות בלתי נתפסות עבור תמוז ומכך עבור כולנו, אפילו שלא לבשנו חאקי.
מחכים בהתרגשות לפתיחת שנה הבאה עם הראשגדית שלנו. שבטוח תהיה מעולה.

והעיר שממשיכה להרשים ולרגש ועוד תמשיך.

בגזרת התרבות והעיר לא היו הרבה הספקים. חוץ מהופעה של 2 U שהצטרפתי אליה בספונטניות באותו יום. והיה מהמם ברמות. סיור ב Tenement Museum (מוזיאון השיכונים בלואר איסט סייד המספר את סיפורם של מהגרים שחיו בבנין בו מתנהלים הסיורים, בדירות משוחזרות).
הסיור לילדים כולל גם שחקנית שמספרת על חייה. שמה ויקטוריה, היא בת 14, ב1916 בניו יורק, אליה היגרה עם משפחתה מאיטליה. היה מרתק.
היה גם סיור קצר במטרופוליטן עם כולם, תערוכות שאני מאוד אהבתי, בהרכב מלא, ביום חם וצפוף, פתאום עשויות להראות פחות מסעירות…
דגמנו מסעדה טבעונית שהיתה מאוד טעימה ואת שוק האוכל באזור ה9\11. פיקניק עצמאות בסנטרל פארק (מותר לנפנף ביום הזה, ולגמרי מבינים שמה שעושה את הפארק לככ מיוחד, זה זה שאסור בשאר הימים…בקרוב בפארקים בארץ…). הצלחנו גם להגיע ל- Strand Book Store חנות ספרים ענקית ומרגשת של חדש ויד שניה.
ניו יורק, בבושקה אין סופית של גילויים ואוירה.