חוזרת לכתוב ויהי מה. איך השגרה מנצחת אותי ומשכיחה ממני את הצורך לכתוב ואת הערך המוסף הרב כל כך שהיא מביאה איתה לחיי. אז כותבת. מעכשיו באופן קבוע ובלי תירוצים. מקווה. אולי זה היומהולדת העגול המתקרב שגורם לי לחשוב יותר באינטנסיביות, לעיתים בבהלה קלה, שאני לא מספיק. לא מספיק יוצרת, לא מספיק מתקדמת בעבודה, לא … המשך קריאה >>
מותר להתגעגע אבל לא לחזור למקום שאליו מתגעגעים. כי את מה שאבד בזמן, צריך לחפש בזמן ולא במרחב" "כדי לא למצוא משהו, אפשר לחפש אותו בכל מקום, גם במקום שהוא איננו" שני ציטוטים מסיפור על אהבה וחושך - עמוס עוז. עברו עלי ימים מוזרים, טלטלות של עייפות וחוסר אנרגיות. צורך בלבד וצורך בביחד. מחשבות טורדניות … המשך קריאה >>
המשמעות הגדולה של הבלוג עבורי היתה קודם כל הזדמנות לכתוב. וגם יצירת מסמך תיעוד של תקופה מיוחדת ושל התחושות והמחשבות שלי. והנה אני בתוך הבליל חיים וקורונה הזה, מתקשה להגיע לעצמי. כמעט ולא מגיעה לכתיבה, בקושי מתפנה למחשבה נקיה. דווקא הניתוק החברתי מרחיק אותי ממני? מתקשה להבין את עצמי במציאות משתנה. לעיתים, מתכופפת עם הרוחות … המשך קריאה >>
עלה נושר, רוח קרה, פרי הדר שמבשיל, רקפות שפתאום מגיחות בגינה, ירוק מסביב, לרגעים מרגיש שנעים ופתאום כבר קר, תנור נדלק, חושך מוקדם, שמיכת פוך, גשם חזק... כתיבת טבע. מנסה. להאחז במוכר. להרגיש שיש עדיין דברים שעובדים כסדרם. ואז אני תוהה מה זה בכלל כסדרם בתוך כל הכאוס הזה? חושבת הרבה על זה שלא מגיעה … המשך קריאה >>
איך כותבים כשנאלמות המילים? שמרגישה צורך לשתוק וגם לצעוק. עולם כאוטי, הפחדה, פחד עם רגעים של קמצוץ תקווה. בחרתי תמונה ראשית של נועם, הולך במשכן בעין חרוד, לפני ציור של אלי שמיר. אלי שמיר מצייר את העמק ונופים נוספים בצורה סופר ריאליסטית. מציג את הנוף וגבולותיו תוך התייחסות למשמעות של נקודת המבט. ממקום פואטי וביקורתי … המשך קריאה >>
התנדבתי להעביר הרצאה על ניו יורק. בזום. באנגלית. אני. ההכנה להרצאה לקחה אותי למקום של חשיבה, הרי את ניו יורק כולם מכירים ברמה כזו או אחרת. השאלה היא מהי ניו יורק בשבילי. מה החויה שלי סביב העיר הזאת. מסע של שלוש שנים בצופציק של העולם המערבי, הקפטיליסטי. איך אני מספרת בשעה את החויה שלי באמריקה … המשך קריאה >>