כריסמס-חנוכה מאחורינו וגם העדכון האחרון כבר ממש היה מזמן. העדכונים כבר הפכו מרווחים יותר אבל אני יודעת שהפעם הגזמתי....אולי זה כי השגרה לגמרי כאן והחיים הקודמים מתחילים להרגיש כאלה. פחות משווים ויותר מבינים שכאן זה כאן ושם זה שם. הרבה דמיון והרבה שוני, אבל בסוף כולנו על אותו כדור ומשחקים ממש באותו המשחק של החיים. … המשך קריאה >>
אז ככה מרגישה השגרה שלנו כאן. ביקור ראשון, בחירות מסעירות וייאוש פוליטי שמוכר ממקום אחר, חגים מקומיים, המשך עלילותינו מול הבירוקרטיה, קור, פתיתי שלג, ניו יורק, סוף השלכת. מצד אחד מתחיל להרגיש סוג של שגרה. הבית כבר ממש מרגיש בית (ואפילו יש מדפים במטבח...), בתי הספר כבר פחות מבלבלים והילדים מתחילים להיות יותר בטוחים במקום … המשך קריאה >>
חושבת על זה שעבר רבעון מאז שהגענו. אנחנו כאן שלושה חודשים שזו תקופה לא קצרה וגם לא ארוכה. יש ימים שמרגיש מאוד נעים ובדיוק במידה ויש ימים שקשה. ימים שצריכה להזכיר לעצמי למה באנו וממה התלהבתי כל כך מהרעיון של הרילוקשיין. ימים שהגעגוע מזדחל לכל פינה ותחושה ששלפנו את עצמנו מהפאזל של החיים המקוריים, מהמרקם … המשך קריאה >>
כבר לוקח לי יותר זמן בין פוסט לפוסט. ההתמהמהות, נראה לי שיותר מהכל היא מסמנת שכמעט מבינים בגוף ובנשמה, שאנחנו כאן כדי להשאר ולהתמקם. הזמן שלוקח לתובנות ההתמקמות לצלול פנימה.... עד שבית מרגיש בית והסופר סופר והדרך לבית ספר כזאת... אולי החגים, וההבנה שהם נחגגים רחוק ואחרת ובעיקר פשוט הזמן, תורמים להרגשה. כי אולי כבר … המשך קריאה >>
ללא ספק שבועות דרמטיים וסלט של תחושות מאז שהחיים התחילו כאן. החופש הגדול נגמר, תרתי משמע, ואיתו התחושה שבאנו לטיול ארוך. השגרה החלה לטפוח בפנים, כדי שנבין שבאנו להרפתקאה מסוג אחר ועכשיו נא להתמודד. וזו אכן התמודדות. לכל אחד מאתנו ולכולם ביחד. הגדרה שקראתי, של רכבת הרים נפשית היא די מדויקת. רכבת שעלית עליה כי … המשך קריאה >>
אז הרגע הגדול הגיע ובתי הספר פתחו שעריהם. התרגשנו מאוד, חששנו מאוד. התחושה כרגע, היא שאנחנו בידיים טובות של אנשים ששמחים לפגוש וללמד את הילדים שלנו. ברור שכולם מחייכים פה הרבה וכמעט כל הזמן, אבל בנתיים זה מרגיש אמיתי וכנה. בעיקר הפתיעה אותי התחושה שהם לוקחים אחריות על הילדים. אני חושבת שאפילו בדמוקרטי לא הרגשתי … המשך קריאה >>