טנקס

אז ככה מרגישה השגרה שלנו כאן. ביקור ראשון, בחירות מסעירות וייאוש פוליטי שמוכר ממקום אחר, חגים מקומיים, המשך עלילותינו מול הבירוקרטיה, קור, פתיתי שלג, ניו יורק, סוף השלכת.
מצד אחד מתחיל להרגיש סוג של שגרה. הבית כבר ממש מרגיש בית (ואפילו יש מדפים במטבח…), בתי הספר כבר פחות מבלבלים והילדים מתחילים להיות יותר בטוחים במקום שלהם ואולי נרשמת גם סוג של תחושת נינוחות. שיעורי הבית כבר לא מאוד קשים (ומתן כתב אתמול חיבור על עמוד שלם לבדו). ומצד שני כמובן שעוד הרבה דברים מרגישים זרים ולגמרי חדשים.
מצד שלישי גם הנצו געגועים. אם עד עכשיו, עוד הייתי יכולה לספר לעצמי שלא, הביקור של שמרית המחיש לי עד כמה אני מתגעגעת. ככה שהצטרפתי רשמית, לספירת הימים של נועה עד לביקור הבא של האחיינית ואמא שלי. והתחלתי לחשוב על הקיץ והביקור בארץ.
מרגישה שפוגשת כאן המון אנשים מקסימים באנגלית ובעיקר בעברית, אבל ייקח עוד הרבה זמן עד שזה יתהווה לקשרים משמעותיים, כאלה שלא עסוקים בגישוש הדדי, אלה שמרגישים בטוח ויציב, מוכר ומשמעותי.
הביקור היה חוויה מסעירה. חו’ל בתוך החו’ל. הודעתי לכולם מראש וגם ממש הצלחתי ליישם, שאני בחופש. יצאנו כל יום לכבוש את העיר. ועשינו זאת באינטנסיביות מהבוקר עד מאוחר בלילה. וכמו ששמרית הגדירה, זה היה ניו יורק למתקדמים. עם נגיעות בשתי שכונות בברוקלין וסיור בהארלם. סיור מרתק בגלריות של צלסי. וגם השתלמות (עבורי) על מותגים וקניות. הופעה בברדווי (תודה לחברות הרשת שלי – על ההזמנה) ומסעדות טעימות מאוד. היה כייף מאוד וספתח לעוד ביקורים מרגשים.
וכמו כל גיחה לעיר, התחושה של ההתלהבות הבלתי נגמרת מלגור ליד העיר המופלאה הזאת.

השבוע הזה, בהתאם למתוכנן, ברשימת החלומות\משימות שלי. הניע לי את היעדים של הכרות מעמיקה יותר עם העיר, את החלום של לבנות סיור מודרך שמביא את הערך מוסף שלי על קהילות וסביבה לידי ביטוי וגם הצית את האתגר של לנהוג לעיר ובתוכה (יקרה בלי נדר בשבועות הקרובים).
חוץ מזה אני ממשיכה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, והתחלתי את הקורס הראשון שלי כסטודנטית חול. ככה שאני בתחילת צלילה עמוקה לזהות הפלסטינית כמו שהיא באה לידי ביטוי בקולנוע הפלסטיני. נראה קורס מבטיח. במקביל אוספת אנרגיה לעשות קורס אנגלית מרוכז שייתן פוש ליכולת הביטוי שלי ויעזור לי להרגיש יותר ביטחון ושליטה.

הילדים, מעבר לבית ספר, רוב הזמן עליזים ומרוצים. אתמול בחיבורי התודות שהבנים היו צריכים לכתוב, לכבוד חגיגות הטנקס גיבינג, כתבו שניהם תודה לבית ספר הדמוקרטי ולהזדמנות ללמוד בו. כמה שאהבו אותו תוך כדי, הגעגועים מעצימים מכאן. אותי זה תופס מדי פעם עמוק וחזק בבפנוכו. ההבדלים הכה משמעותיים בין בתי הספר והצורך שהיה לנו לחשוף אותם גם לצד הזה, הקונבנציונאלי. האם היה באמת נדרש? האם המחשבה שצריך לראות ולחוות יותר מדבר אחד היא כנה ואני אכן עומדת מאחוריה? האם הדמוקרטי היה אידיאולוגיה, אז איך זזנו ממנו ככ חזק לצד השני של הסקאלה? שואלת את עצמי, עונה לעצמי וחוזר חלילה….
ותוך כדי נאחזת במקומות שטוב להם בממלכה הקונבנציונאלית. ונהנית לראות שגם בתוך הממלכה הזאת יש אופציה לעשות את זה במסירות ואהבה. ונראה כי בתי הספר כאן אכן עושים את זה מהמקום הזה. מדי פעם נבהלת מהמדידות והציונים, מרמת הסדר והמשמעת…לא בטוחה שאתרגל לזה ולמעשה מקווה שלא אתרגל.
ובממלכת הבירוקרטיה לעומת זאת…עוד אין לי רישיון (הכרטיס הכה נכסף)…למרות שצלחתי את מבחן התיאוריה…
עוד לא מצליחים להבין את ההתנהלות מול ביטוח הבריאות הכה מסובך ומתסכל הזה. (אתמול הלכתי עם מתן לרופאה להראות פריחה בעור, אחרי שצלחתי קביעת תור והבנת האבחון וההוראות שלה… הגעתי לCVS לקנות את המשחה שהמליצה ושם כבר כשלתי. כי היה חסר לי כרטיס נוסף של הביטוח. היה מייאש ומעייף…).

וסתם עדכונים שותפים. ירד טיפה שלג…התחיל להיות קר…אם כי השמש עוד מאירה פניה. היה לנו חופש מרוכז של השתלמות מורים בניו גרזי שבילנו בניו יורק באזור התאומים. היינו באנדרטה הכה מרשימה ואז טיילנו צפונה לכיוון הסוהו. היום מתחילה חופשת הטנקס גיבינג ובכל מקום מציץ לעברך איזה תרנגול ענק – “טורקי”. ואם לא הוא אז הרוטב שלו, המילוי, הציור, הקישוט, המגש וכו’. חוץ מזה שאוירת הכריסמס מתחילה לחלחל במרץ. החנויות כבר עמוסות עצים וקישוטים. בתים מתחילים להתקשט וגם בנינים ורחובות. יש החלקה על הקרח ברוקפלר סנטר ובעוד הרבה מקומות קצת פחות נוצצים ובלאק פריידי קרוב מאי פעם…
מקווה שמחר ניסע לראות את המצעד של מיייסיס לכבוד הטנקס גיבינג (צריך להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום לעמוד…מערך של אתגרים בשבילנו). ובערב אנחנו מוזמנים לענת ועודד. מניחה שלא נוכל טורקי…אבל נהנה מחברה טובה!

משפחה נוספת הצטרפה למשרד בארהב. ברוכים הבאים לשגית ואייל! ואנחנו בין רגע הפכנו ל”ותיקים”…תוספת משמחת מאוד! מתחיל להרגיש שהמשפחה נהיית משפחה מורחבת.