ושוב אתכם

בוקר, גשם שוטף בחוץ, חזרנו לפני שבוע מהביקור בארץ, והכל עוד קצת הפוך.
מהחום הגדול, למזג אויר האחר של כאן שמביא איתו כבר רייח של סתיו.
רק לפני כמה ימים נשפכנו מבטן המטוס.
נסיעה כנגד הזמן שתמיד יש לי תחושה שבאיזשהו מקום היא גם מעבירה מימד. מטלטלת בשמיים ומנחיתה בחבטה על הארץ. על קרקע רחוקה ואחרת.

בגוף תחושות של צורך לארגן מחדש מחשבות והרגשה, להבין את התבנית החדשה שנוצרה בחיינו. של מאיפה נוסעים ולאן חוזרים. שאלת איפה “הביתה” שלנו.
צורך לעבד את המפגשים המשמעותיים והמרגשים עם המשפחה והחברים שהיו לנו בארץ ולסדר מחדש את הגעגועים במגרות החיים שלנו. מגרות שטלטלנו במעבר היבשות והגיעו, אמנם שלמות אבל קצת פחות יציבות.
שנה שעברה כל זה היה מלווה בהתרגשות הגדולה של הנסיעה והלא נודע שציפה לנו מעבר לאוקינוס ועכשיו שחוזרים לשגרה יחסית מוכרת, עדיין מוזר ולא לגמרי מתיישב…

מנסה להביא את הבלבול אל הפרקטיקה. הסתערנו על פירוק המזוודות, קניות והתארגנויות בבית ועכשיו מנסה להתלות במחשבות על תוכניות לשנה הקרובה. וכל זה בתחושות ריחוף מעל המקום הזה, שאני חסרה בו שורשים.
לארגן לעצמי מפת מסלולים על פיהם אפשר ונעים לצעוד.
להבין באילו מקומות אני רוצה לנסות לצאת מאיזורי הנוחות שלי ולאתגר את עצמי בדברים שוויתרי לעצמי בשנה שעברה בתירוץ של שנה ראשונה. איפה אני פוגשת את עצמי היותר ממוקמת כאן ומה זה בכלל אומר .

לא כתבתי מהארץ ולא ישר כשחזרנו, חיכיתי כמה ימים, נתתי לזמן לעשות את שלו, רציתי לתת למחשבות את האפשרות לשקוע להתבהר. לבדק מי מהן נעלמת ומי הגיעה כדי להשאר איתי. זמן להבין ולדייק אותן ואולי גם לנסות להתיידד.
מתוך הבליל הזה שנערם לי בגוף ובראש, בשבועות האחרונים של לפני הנסיעה תוך כדי והאחרי, להצליח למשוך קצוות שאפשר להבין ולתייג. לנסות לעשות סדר בתוך כדור המחשבות הזה שמדלג לי בפנים. בית | טיול | מסע | אהבה | חיבור | שורשים | צמיחה | משפחה | חברים | הזדמנות.

והכי חשוב – רוצה להחזיר קצת, לשלוח תודות לכל מי שמסביבי. למי שמצליחים לתת את ההרגשה של אהבה ובטחון. דברים שהמרחק מחזק את התובנה לגבי העוצמה והמהות שלהם.

הביקור בארץ הוגדר כחופשה המושלמת. מקום מוכר ממש, אנשים אהובים ממש, אוכל טעים ממש. מבינה את האנשים שחוזרים על עצמם עם חופשות. להגיע ובאמת להיות בחופש, בלי הלחץ של מה עושים, מה יש לראות ואיך מתנהלים.
יצר הסקרנות שלי, לא נתן לי אף פעם להיות מהסוג שחוזר על עצמו והנה הגיעה ההזדמנות. אז נהנתי מהארץ, נזכרתי שאני אוהבת אותה, שנוח ונעים לי בה. שעם כל הצרות והקשיים והדברים שאני ממש לא אוהבת ולא מתגעגעת אליהם, זה שלי. וכן אפילו לנהוג, אני מעדיפה בארץ.

ואפרופו הארץ, והתחושה של מה נהיה איתי ואיך הפכתי פתאום ציונית ואוהבת ישראל…חזרנו עם כבודה נוספת במזוודות. צו ראשון. מעטפה קטנה שהמשמעות שלה שוקלת הרבה מאוד במטען שלנו. התמודדות.

וקצת המלצות –
בטיסה שמעתי פודקאסט מעולה על קריירה והגשמה עצמית. אפרופו מה אני עושה עם עצמי. מומלץ בחום – פופקורן של ליאור פרנקל.

אין כמו כמה סיבובים בעיר, להחזיר אותי לאיפוס.
יום עם הילדים סביב כיכר קולמבוס והפארק (לצהריים – בורקס ולחמניות של מאפיית לחמים. טעימים גם פה – breads bakery. ישבנו במאפיה עצמה ואז גילינו שליד הקולנוע של לינקולן סנטר יש גינה חמודה עם בריכה וספסלים. מומלץ)
וגיחה משפחתית לאזור טרייבקה וסיום בשוק האוכל באזור התאומים המשופץ. דוכני אוכל (גם בקומה השניה) ומקומות ישיבה בחוץ, על ההדסון, מול היאכטות. שווה בשעת שקיעה ובכלל.     המתחם נקרא – Brookfield Place. ואת ההמלצה למקום מצאתי בבלוג המעולה beemasheli.com
ושני טיולים קצרים בניו גרזי ויום קצר בפילדלפיה שכלל  בעיקר ביקור במוזיאון המדע The Franklin Institute – מהמם.