לונג טיים

באמת לונג טיים. ההבטחות שלי לעצמי על כתיבה ויצירה, לא עד הסוף ממומשות. יום אחד כל זה יקרה… אולי. כמה חודשים מאז הפוסט האחרון. העולם כבר הרבה יותר משוחרר ואולי אולי הדרמה הגדולה של הקורונה מאחורינו. הרבה אירועים משמעותיים בתוך נהר השגרה השוצף. יומהולדת 80 חגיגית לאמא, שלל אירועי בר מצווה לנועם, שבוע בניו יורק עם תמוז, דרמות בעבודה, ריטריט כתיבה בכליל, סדנת הערכה לפרויקטים קהילתיים במכון ירושלים, פסח אחד ועוד כמה דברים.

את יומהולדת 80 חגגנו באירוע מתמשך של יום פתוח לחברים קרובים של אמא. יש הרבה כאלה והיה מאוד מרגש לפגוש את כל מי שהגיע לקחת חלק, לברך ולהתברך. חברויות של 70 שנה, מאז כיתה ד’. חברויות מהצבא, מהעבודה, שכנים, משפחה. יכולת סופר מרשימה ומעוררת השראה, לדעת לייצר חברויות עומק והיכולת המופלאה אפילו יותר, לשמר אותן לאורך עשרות שנים. עבדתי חזק לזמן לנו באמצע פברואר (22.2.2022) יום יפה, כמעט בלי חרדות קורונה וכמעט בלי חולים מקורבים. זה הצליח!
באירוע משפחתי אינטימי בצימרים מוצלחים בצפון רמת הגולן הפורחת, חגגנו בר מצווה לנועם, בחיבור מתבקש לליל הסדר. היה חגיגי ושמח, חוץ מחסרונם של כמה משתתפים מפאת הקורונה.
ביום יומהולדת 13 המדויק, בילינו במסעדה של אייל שני, צפון אברקסס. חששנו מפלצנות יתר, אבל נכנסנו לזה ונהננו ממש. היה מגניב, טעים ומיוחד. אחרון חביב, היה האירוע לכיתה שנחגג בשבוע שעבר. פעילות מאסטר שף כיתתית להכנת ארוחה איטלקית. השף הצעיר שכבר מכין בעצמו שלל פוקצות, פסטות ופיצות היה קצת ביקורתי, אבל מקווים שבכל זאת הצליח להנות וללמוד כמה דברים חדשים. וזה כשאני מנסה לחשוב, איך לחגוג, לא רק סביב אוכל…

שבוע בניו יורק. עשינו זאת! יוזמה ודחיפה אינטנסיבית של תמוז שכמו כל דבר שהיא ממש רוצה, פשוט קורה. אני עוד לא הייתי במצב לגמרי פתוח לטיסות ועוד פחות טרנסאטלנטית יקרה ומאתגרת. שמחה ממש שנפל לי האסימון והצלחתי להשקיט את שלל הפחדים ולצאת לדרך. היה לי שבוע נהדר עם הגברת הצעירה הזאת, שגדלה להיות פרטנרית נהדרת לשיח ולעשייה. והתפאורה של ניו יורק, היתה בול מתאימה. יש משהו בלגלות מחוזות חדשים ויש משהו נעים מאוד בלחזור למקום שמכירים. התחושה של להסתובב בעיר מוכרת ואהובה, לדעת פחות או יותר לאיזה כיוון לצעוד ואיך להתארגן בעיר. איפה רוצות להיות, מה כדאי לאכול ומה יש קרוב, לא להתבלבל יותר מדי.
העיר ללא ספק מרגישה אחרת מאז שעזבנו אותה, כמה חודשים לפני המגיפה. זאת אמנם תחושה מאוד סובייקטיבית. לא הספקנו את כל חלקי העיר, אפילו בכלל לא הגענו למיד טאון ולמקומות המתוירים. ישנו בבאטרי פארק, הנקודה הכי דרומית של מנהנטן ומשם טיפסנו כל יום בשוטטות לא מאוד ממוקדת. הלכנו המון ברגל, בעיקר באזורים הדרומיים. וול סטריט, לואר איסט, ציינה טאון, גשר ברוקלין. טיפה הפארק והאפר איסט וווסט. היו לנו חמישה וחצי ימים במנהטן ועוד יום בניו ג’רזי. מעט מאוד מוזיאונים או מאסטים אחרים. שוטטות לשמה. יותר מ20,000 צעדים ביום של התרגשות ושמחה מהעיר שאנחנו שתינו ממש ממש אוהבות. העוצמה של הבנינים והנוף, הגודל, העיצוב, הסאבווי, הרחובות, הנהרות, האוכל, האנשים, הכיכרות, המגוון. היו רגעים שהרגיש לנו שהעיר עברה בחלקים מסוימים שלה לסוג של מיוט. פחות תיירים, פחות עסקים קטנים, המון שטחי מסחר רייקים, הרבה יותר הומלסים ואנשים שנראה שקשה להם. אבל שוב, לא היינו באזורים שבדרכ תיירים פוקדים. על גשר ברוקלין הלכנו בנחת, במעבורת חזרה היה לנו מקום, ביוניון סקוור היינו צריכות לבחור ספסל לשבת עליו ומהתצפית בהול פוד, הכיכר נראתה כמעט ריקה. וושינגטון סקוור היתה חשוכה בערב שישי ומלאה סטודנטים ונוער צעירים מקומיים. הסאבווי יחסית רגועה וכמעט תמיד היה נקי בקרונות ומקום לשבת. לא ראינו או לא שמתי לב למכוניות מצועצעות ולימוזינות. העיר עצמה מרגישה פחות נקיה, הרבה הרבה יותר מעשנים מכל מיני סוגים בכל מקום, מה שממש לא הורגש פעם. נראה שגם יותר רשתות ופחות עסקים קטנים.
ועדיין מנהטן היא מנהטן היא מנהטן. דופק גבוה, שמחת חיים עירונית, נוף אורבני מסעיר, שני נהרות, עצים מלבלבים באביביות נהדרת, פארקים ירוקים, מלא צבעוניים שנשתלו בערוגות הקטנות, אינסוף תערוכות (היינו רק בשלוש, רק אחת בניו מוזיאום, מוצלחת בעיני), הפתעות וגילויים, עושר ועוני, קלות כמעט בלתי נסבלת של קניות ושפע אינסופי. ניו יורק!

סדר קוים של עתיד. יום סיור במוזיאוני חיפה. מוזיאון טיקוטין היפני. איכשהו יצא לי להיות במוזיאון הזה, שבקושי מכירים, כבר פעמיים שאני זוכרת וזו כנראה היתה לי השלישית. ראשונה בילדות, יש לי משם זיכרון של פוסטר שקנינו ואחכ היה תלוי אצלנו בבית הרבה שנים. זוכרת שלא הבנתי את המקום והריחות הרחוקים שהוא מביא איתו, אבל הוא ריתק אותי והיה לי מיוחד. פעם שניה כשהילדים היו ממש קטנים ועשינו סופש בחיפה. שם גילינו שתמוזו ביפנית זו תיבת אוצר בלתי נגמרת.
והפעם, תערוכת אמן של הרף עין – יאסוהירו סוזוקי. סוזוקי הוא מעצב ואומן שמשלב ביצירות שלו, מדע והומור, מן דרך לבטא את האופן בו הוא מביט על העולם וחווה אותו. חפצים יומיומיים שמשנים את צורתם בהומור שזור בפחד. טשטוש גבולות בין האדם לטבע, בין הריאלי לדמיון. עשוי מקסים ומלא מחשבה וקסם. ממליצה מאוד, בעיקר עם הדרכה, כי צריך רקע בתרבות היפנית כדי להבין. בילוי נהדר לקיץ עם הילדים. יש שם כמה דברים מעיפי ראש. אחד מהם הוא התיאור של איך כותבים עתיד ביפנית. זה בעצם שני סימנים. אחד מהם הוא עץ ללא פרי והשני עץ עם פירות. זה הסימן לעתיד. כמה חכם ועדין ומופלא. כמה זמני. האוצרת של המוזיאון, ד”ר אתי גלס-גיסיס, שהדריכה אותנו, אשה מרשימה דוברת יפנית, שפה ותרבות ומכירה את האומן וכל אחת מהעבודות שלו, כאילו היו שלה. יש גם תערוכה על יפן של דני קרוון, גם מעניינת מאוד מאוד.
ובמוזיאון חיפה. אנה לוקשבסקי: טיפוסים. ציירת נהדרת שציירה במשך עשור טיפוסים משכונת הדר. צדה טיפוסים בסביבת הסטודיו שלה שבשכונה ומציירת אותם על שלל הרבדים שלהם. כולל את עצמה. הכי ריגש אותי, הדיוקן העצמי שלה שפותח את התערוכה.

סדנת כתיבה בכליל. בבית מיוחד, בנוף קסום, בין נשים מופלאות וארוחות טבעוניות מאוד מאוד טעימות. כתבתי קצת.
אדם היא תבנית מומחיותה
יש בי מאגר פנימי
המכיל את סגולות החומר שלי
רוקמת חיבורים
מחדשת דבר מה שלא נודע
פועלת בראשי, בידי ובליבי
מביאה ידיעות שימושיות
כמומחית לאסטרטגיות פעולה גמישות
גומעת תהליכים
בהתאמה לתנאי הסביבה.

הקשבה. הצטרפתי לקבוצת נשים מעניינת מאוד, מדברות על הקשבה. הקשבה מכל מיני זוויות הביולוגית- אבולוציונית, הפסיכולוגית-טיפולית, הפרקטית, הרוחנית. זה מעניין ממש. למשל מישהי סיפרה על אשת תקשורת אמריקאית. סלסטה הדלי, מוזיקאית, עיתונאית, מגישה ידועה ברדיו הציבורי, סופרת. הדלי כותבת על הקשבה. היא מציינת שבעצם ההכשרה המוזיקאלית שקבלה (גדלה בבית של מוזיקאים ויש לה שני תארים במוזיקה), היא למעשה ההכשרה היחידה שקיימת בתחום הקשבה. שואלת את עצמי, על דבר כל כך מרכזי ובסיסי בחיים שלנו, אין כמעט הכשרה?

ומה עוד? לילה זוגי בגליל, טיול פסח עם המטיילים, סמלת אחת מרגשת מפקדת בקורס בגלילות, יאיוי קוסאמה במוזיאון תל אביב עם הבנים, תערוכת קרמיקה מופלאה במוזיאון הרצליה, חורף גשום וקרר, חמסינים שמגיעים, גינה פורחת ומשמחת. עוד לימודים שמתחילים ממש היום (הנחיית קבוצות בקונפליקט בביהס לשלום בנווה שלום, תואר שני שבקנה, האמת, אין תלונות.