8 אוגוסט 2016
שבוע עבר ואנחנו מתחילים להבין שאנחנו ממש כאן והגענו כדי להישאר. יש רגעים שזה נעים ורגעים שזה מבהיל ומעצים את הגעגועים.
הגעגועים מתגלים כדקירות קטנות של פתאומים, שפתאום מאוד רוצים לדבר או לפגוש מישהו קרוב ומבינים כמה הוא רחוק.
אני חושבת שאצלי הכי חזק כרגע זה הגעגוע או הצורך בבית. לדברים שלנו, למטבח שנעים לבשל בו ובית שטעים לאכול בו. למיטות שלנו ולכלים שאנחנו אוהבים. כשהם עזבו את הארץ הסתדרנו יפה בלעדיהם בבית הריק. כאן שהכל זר וחדש הכמיהה לעוגן של המוכר מתעצמת.
ובנתיים אמריקה! האמת, די מתעתעת האמריקה הזאת. מצד אחד המון דברים פוערי פיות ומרשימים בגודלם והיקפם מצד שני – רואים גם את הצד השני… אולי זו הרגישות שלי, אולי זה האזור בו אנחנו גרים כרגע – לא פשוט לראות איך לא הכל זוהר. ממש לא.
הרבה דברים שלגמרי נראים לי תפאורה שמאחוריה הזנחה ופסולת גם במובן הפיזי וכמובן במובנים האנושיים. נראה כי מנעד המעמדות פה לגמרי ברור ועובר בצורה דיכוטומית בין השחור ללבן בין האנגלית לספרדית. לא דברים שלא ידעתי, אבל לא הבנתי עד כמה הם בולטים ביום יום באזורים כה עירוניים ומרכזיים. בסוף אני עוד אחשוב שהמצב בארץ טוב יחסית…
כמויות הג’אנק כאן עצומות, באוכל, באריזות, בקניות, בחד פעמי הבלתי נסבל שאי אפשר לברוח ממנו. אה כן והכל גם מטוגן, פשוט מטגנים את עצמם לדעת. ורבים נראים ככה גם…
(לא פלא שאני מתגעגעת מאוד לאוכל בריא של בית) ומקווה שאף אחד מאתנו לא יצמח ככה לרוחב.
ומה מעשינו? בילינו במנהטן, עשינו את סיבוב ההתרשמות מהטיים סקוור עד לפארק ובחזרה, דרך הרוקפלר סנטר, החמישית, השישית ובורדווי לסירוגין, כולל פיקניק פיצה בפארק.
היה מרגש לראות את ההתלהבות של הילדים וגם אני נזכרתי כמה אני מתלהבת מהעיר הזאת שבאמת לא דומה לשום מקום אחר בעולם. וכמה אני מחכה לימים הבאים של שיטוט איטי והכרות מעמיקה עם השדרות, הרחובות, המוזיאונים, השווקים, האנשים ובכלל.
דגמנו מרכזי קניות וחנויות ענק באזור שלנו, היה מרשים ביותר! לא הצלחנו להשאר אדישים, אף אחד מאתנו. מהסופר האורגני whole foods ,מ- target על השפע האינסופי, מאריזות הענק בcostco , מחנות היצירה האינסופית ac&more וענקית הימי הולדת הלא אמיתית party city. ויש עוד כמה ענקיות שלא הספקנו. מזל שלא נגמר ממה להתלהב.
המבחנים הקטנים שהצבתי לעצמי כמו הנהיגה או ביקור במרפאה, עברו בשלום. ואפילו להסתובב לבד עם שלושה ילדים בלב מנהטן התגלה כממש בסדר.
ובמסגרת ההתרשמויות אני חייבת לכתוב שבנתיים לא הצלחנו להתרשם מהיעילות והסבלנות האמריקאית. כן צופרים בכביש, במרפאה לא הרשימו אותנו בסדר שלהם ובלבלו אותנו עם התורים. אפילו את הטפסים לא נתנו לנו בדיוק כמו שצריך.
מה שכן מאוד הרשים הוא המחיר שגבו מאתנו על כל בדיקה וחיסון (מאות דולרים…). לפחות נתנו לי את הביטחון שאני יכולה להתווכח ולעמוד על זכויותיי וזכויות ילדי באנגלית.
את הסופ”ש הארוך הראשון התחלנו בארוחה בייתית, טעימה ומרשימה מאוד (ואפילו צמחונית) אצל מי שיהיו בקרוב השכנים שלנו. בדיוק מנת הבית שהיינו זקוקים לה.
בשבת יצאנו לטבע, טוב, היינו חייבים לאזן את המולים והחנויות…וכולם רצו רק מסלול הליכה. נסענו לשמורה בשם bear mountain . האמת שהגענו לא מוכנים ממש לטיול קיץ והיה חם ולח. באגם הראשון שראינו והרחנו את כמויות המנגלים (ברביקיו…) והאנשים, הרגשנו שמספיק לנו. טיפסנו על הר אחד ועשינו אחורה פנה. נחזור לשם בהמשך ונטפס יותר גבוה.
בראשון כבר התכוננו כמו שצריך לטיול אמיתי… ועשינו מסלול מקסים שרובו הליכה במים. יש הרבה למה לצפות בתחום הזה וזה משמח את כולם. עכשיו צריכים לארגן עוד ימי שטח ולהספיק לפני הקור גם קמפינג רציני. מי מצטרף???
השבוע מסתמן כעוד שבוע של שיטוטים והכרות של האזור. היום תוכנן כיום מנהטן, שבוטל עקב אוטובוס שבושש להגיע (גם כאן התחבורה הצבורית היא לא משהו שאפשר לבנות עליו…) – ננסה שוב מחר.
אמשיך לעדכן,
אורית