הזיית ניו יורק | רם קולהאס. תרגום מאנגלית: אור אלכסנדרוביץ’ | הוצאת בבל 2010.
ספר של הארכיטקט וההוגה רם קולהס, שהתפרסם לראשונה ב-1978 והעיף לי את הראש…מלא מחשבות על ה”מנהטניזם” – התפיסות שבראו את העיר המרתקת הזאת. שואלת את עצמי המון שאלות על איך נוצר המרקם שיוצר את קו הרקיע האגדי ואת השילובים בין גורדי השחקים והפארקים, בין השדרות הרחבות והרחובים הקטנים, בין החדש והישן, בין כל הניגודים שמרכיבים באופן מופלא בעיני, רקמה של מטרופולין מלא חיים והפתעות. הצלילה לתוך הקריאה עוררה בי מלא מחשבות ונתנה כיוון של תשובה לחלק מהשאלות. ניסיתי לסכם קצת מהתובנות שמופיעות בו, אלו שהכי דברו אלי ואיך שאני הבנתי אותן.
“הזיית ניו יורק” מתייחס בעיקר לשנים 1850 עד 1933, כשנים המעצבות של העיר. קולהאס מתאר את פרץ הדמיון והמרץ שהובילו לחדשנות ולביסוס אב טיפוס ראשון למטרופולין מודרני. מנהטן כמעבדה לבחינת ומימוש הפוטנציאל של החיים המודרניים. לדעת קולאהס זו היתה קואליציה מקרית של אנשי חזון, סופרים, אמנים, אדריכלים, עיתונאים, מפיקים שלקחו על עצמם להפוך את העיר למכונה שחלקם חשבו שהיא מופת של דמוקרטיה קיצונית ומלהיבה. עיר שנבנתה והתפתחה כיקום מקביל למודרניזם האירופאי המפוכח והמופשט. עיר שלמה שהיא חויה מעשה ידי אדם. מקום בו הממשי והטבעי חדלים להתקיים. חיים בתוך פנטזיה. כשעצם המושג מנהטניזם מייצג עולם שהוא כולו מעשה ידי אדם ותיאוריה שלא ניתן לנסח עד הסוף, בגלל היותה כה שאפתנית, דינמית ושערוריתית.
ניו יורק היא בירת המאה ה20. קולאהס מכנה אותה אבן הרוזטה של המאה הזאת.
אם הולכים אחורה עד תחילת הספירה, התקיימו על האי הזה 16 מאות ללא עדות לציויליזציה. אי מיוער ומסולע שאולי שוטטו עליו ילדי פרא בודדים. ב-1609 הנרי הדסון מחפש נתיב חדש לאניות וכך מגלה את ניו יורק. בשנת 1624 מגיעות 30 משפחות הולנדיות המקימות כאן את המושבה ניו אמסטרדם, אחרי שקנו מהאינדיאנים את השטח של האי ב24 דולר. 1625 נחשבת לשנת ההקמה הרשמית של העיר.
סביב 1807 כשניו יורק היא עיירה של כמה עשרות אלפי תושבים. הוגים ומתחילים להוציא לפועל את דגם הסדרת האיכלוס הסופי של מנהטן. כבר מהיום הראשון, מנהטן היא תיאטרון של קידמה, מדע בדיוני עירוני… גריד של 12 שדרות (צפון-דרום) ו155 רחובות (מזרח-מערב). כך תיווצר עיר המורכבת מ-2028 בלוקים. זהו מעשה חיזוי תכנוני אמיץ. הקרקע בתולית לחלוטין, האוכלוסיה היא לגמרי השערה (התושבים טרם היגרו לאמריקה…), הבנינים דמיוניים. במציאות לא קיים כמעט כלום.
הגריד על חוכמתו ונוחתו התכנונית, מתעלם מהטופוגרפיה ומטרתו להכניע את הטבע ולפתח מערכת חדשה של ערכים צורניים. גריד דו מימדי שעתיד לייצר אנרכיה תלת מימדית…כאוס קשיח. ממושטר וגמיש בו זמנית, המחפש את האיזון בין שליטה מוחלטת לאיבוד שלה.
ב-1845 נבנה דגם של העיר שגילם את פולחן האלילים המתפתח של העיר. אייקונות של בנינים מחליפים איקונות דתיות. הארכיטקטורה הופכת לדת החדשה במנהטן. ארכטיקטורה חסרת בושה ומעצורים, כזו שכובדה במידה שבה הלכה רחוק מדי. ועסוקה בייצוג של תרבות עומס ואקסטזה.
תוך כמה שנים מבינים שהתרחיש אשר נהגה בתחילת המאה ה19 הוא מציאותי לגמרי ואז גם נעשות תוכניות בהולות לשימור שטחים פתוחים. זה השלב שהתוכניות של הסנטרל פארק נהגות ומתחיל היישום שלהם. יש לזכור שגם הסנטרל פארק המופלא הוא מניפולציה לשינויי צורה שהופעלה על טבע ש”ניצל”. הפארק הוא כולו מלאכותי. האגמים מלאכותיים, העצים נשתלו, קטלוג שלם של יסודות טבעיים לכאורה הוצאו מהקשרם המקורי חוברו מחדש תוך דחיסתם למערכת של “טבע” עירוני.
ב-1853 כשהעיר בקושי מגיעה לרחוב 42 ורובה ככולה עוד דומה לכפר כשמלבד וול סטריט, על כל בלוק יש כמה בתים נמוכים ודשא, מתקיימת בניו יורק התערוכה הבינלאומית המנסה לטעון לעליונות על לונדון (שם נערך היריד הקודם) ובכלל. באזור ברינט פארק נבנה מגדל היריד בגובה 107 מטר שבתוכו מוצגת לעולם ההמצאה החדשנית – זו שתעשה את מנהטן מה שהיא – טא טם — המעלית! אלייישה אוטיס, ממציא המעלית, מציג אותה לעולם בתצוגה שכולה מופע תיאטרלי. כמה שנים אחכ ממציאים בקוני איילנד – מוקד השעשועים של העיר, את ההוט דוג ומשם הכל היסטוריה…
1883 נחנך גשר ברוקלין ובתחילת המאה העשרים כבר מתחילות להתפרסם תוכניות של גורדי שחקים שמבחינת עיצוב מתרחקות מסגנון הבוזאר הצרפתי הקישוטי, שהיה נפוץ עד אז בעיר, תוך כדי הבנה שה סְֽפר של מנהטן, אם כל הכבוד לברוקלין, הוא זה השמימי ויש לכבוש אותו בצורה ייחודית. ב-1906 תיאודור סטארט מציע לבנות בנין בן 100 קומות. הבסיס לכל זה הוא פנטזיה. סינטתיות שאי אפשר לעמוד בפניה תוך בוז למציאות.
ניו יורק מחליטה להיות אתונה של העידן החדש, המקום בו נולדים פרתנונים חדשים. בפועל, טוען קולהאס כי לא נבנו פרתנונים חדשים אלה נבנו העתקים של הישנים רק שהחדשים ארוזים סביב שלדי פלדה.
2028 האיים (הבלוקים) שנוצרו על ידי החלוקה לגריד, מדמים את העיר ל”ונציה המודרנית מאוד”. הגדרה של הנרי קורבט, אדריכל ותיאורטיקן. במקום תעלות רחובות, במקום מים זרימה של תנועה ממונעת. כל בלוק הוא אי. ארכיפלג של 2028 איים, מערכת של 2028 בדידויות…
בהצעה מ- 1923 קורבט מציע להפריד את התנועה למפלסים. ממונעים למטה והולכי רגל למעלה. בהמשך מציע להוסיף מפלס שלישי כך שתהיה חלוקה לרכבות\ממונעים אחרים והולכי רגל. בהמשך מצטרפת להצעה שלו הצעות נוסםות שמדברות על שישה מפלסי תנועה בעיר.
pic from: untappedcities.com ."Harvey Wiley Corbett “a modernized Veniceהעיר מנסה להמציא את עצמה בלי הפסקה. ב-1931 בכנס אדריכלים שנערך כנשף תחפושות מפואר מופיעים האדריכלים המפורסמים מחופשים לבנינים שעיצבו ורוקדים ביחד את “בלט גורדי השחקים”. טקס מוזר שמדגיש את השאיפה לייחודיות ומקוריות, את המסורת של המילה האחרונה, זו שכדי להשתמר בעצם חייבת להשמיד את עצמה ללא הפסקה. להשמיד ולהמציא ומהתחלה…
האמפייר שנחנך בשנת ,1931, גוזל מבנין קרייזלר את התואר הבנין הגבוה ביותר (ומחזיק בו עד חניכת התאומים ב72), מתוכנן להיות גורד השחקים שיאפיל בגובהו על כל דבר אחר שהקים האדם מעולם. בנין נשגב, חלום מתוכנן כהלכה. אפילו מוסיפים לו תורן שמיועד לעגינת ספינות אויר (צ’פלנים) מה שהופך אותו למגדלור יבשתי. הבנין נבנה על הריסות וולדרופ אסטוריה מה משדגיש את הצורך הבלתי נשלט של העיר הזאת בה הרס היא מילה נרדפת להתפתחות תוך קריאות תיגר אינסופיות על מהותם של הרגלים אנושיים והתמסרות מוחלטת לחוסר יציבות קבוע של החיים העירוניים במטרופוליטן של המחר. הספר החדש בעיר מוגדר כיחס האדם לחומר ויחס בין אדם לאדם. שניהם מוגדרים מחדש, תוך כדי תנועה בעיר החדשה. בירתה של האגו.
בהמשך עוברות על העיר (והעולם) שנים מאתגרות. המשבר הכלכלי של שנות השלושים ומלחמת העולם השניה, שלאחריה מושכים לעיר את הקמת מטה האו”ם (על מגרש שתרמה משפחת רוקפלר). מתוך מחשבה על נפח הפעילות שייכנס לעיר בזכותו. שנות החמישים והשישים מאופינות בבניה מאסיבית של תחוברה ופיתוח הפרברים ופחות בניה בעיר. עד 1972 שנחנכו התאומים. 1973 נחנך סניף ראשון של מקדונלדס בעיר וב74 גם גאפ מתחילה לפעול – סממנים של עיר בצלילה…. 1975 קמפיין I(לב)NY והשיר של לייזה מינלי ניו יורק ניו יורק, משחקים על תקן גיוס אמונה כדי להלחם בחוסר אמונה. העיר קשוחה ומפחידה, הרבה פשע ושגרת חיים מאתגרת לתושבים, לתיירים וגם כמובן למתכננים. לתוך זה מגיע ג’וליאני ב-1994 ובכח רב מרחיק את הפשע מהרחובות, תוך שמארגן סוג של בועת חוק משלו. וכמובן ספטמבר 2001, שמביא איתו את הכאב והייצוג המאסיבי שלו. ועכשיו או בכלל כבר כמה עשורים יש את טרמפ על הראש…אין רגע דל…
אלה תולדות מנהטן על פי רם קלוהאס והפרשנות הקטנה שלי למסה המרתקת שלו.