חודש חגים עמוס עבר גם על כוחותינו בגולה. ארחנו באינטנסיביות, התחילו בתי ספר אחרי חופש וניתוק ארוכים, התחילה עונת הכדורגל והצופים ובכלל נסיונות של התאפסות לתוך שגרה (בנתיים הגלגלים עוד די חורקים…). מזג האויר מצליח להפתיע ולאתגר, היו כאן ימים של גשם ללא הפסקה וגם ימים של לחות נוראית ועכשיו בא הקור…מסביב החלה לה השלכת ויש קטיף תפוחים ודלעות כתומות בכל פינה. ותיכף הלוואין ותחפושות. בחנויות כבר יש קישוטי כריסמס ומעילים. מתגלגלים להם הימים ועונות השנה שרודפות אחת אחרי השניה.
והחג הזה עם ההתחלה שדורש ממני החלטות ותוכניות לשנה הקרובה. מנסה לדוג מתוך הבליל שרץ לי בראש ולחשוב מה אצליח להספיק ואיך למנן את המשימות שאני מטילה על עצמי. והיום אחרי שנגמרו החגים והאורחים וההתחלות והבית והראש התפנו קצת ללעשות סדר בסלט הזה. נרשמתי לקורס ימימה קצר בגיסיס המקומי, מתלבטת לגבי סדנת כתיבה לכותבי עברית, מנסה למצוא ספורט שאצליח להתמיד בו פעמיים או שלוש בשבוע, עובדת על רשימת ספרים שהכנתי לעצמי לקרא בעיון. מבטיחה לעצמי לסיים קורסים וירטואלים שהתחלתי ויש לי בהם עוד כמה חובות לעצמי. בונה סיור באזור של אוניברסיטת קולומביה בואך צפון סנטרל פארק שאולי יגיע בשבועות הקרובים למצב שאפשר לשווק אותו לקבוצות קטנות של דוברי עברית. מתכננת ללכת לקורס אנגלית שיש כאן בקולג’ מקומי, בוסט אינטנסיבי של 7 שבועות שאולי יצליח לקדם את יכולת הדיבור שלי עוד קצת. ועוד שני קורסים וסמנריון באוניברסיטה הפתוחה, שזה לגמרי על הדרך. משמרות בער”ן שאני מתחילה השבוע באופן רשמי, אחרי סיום שלב החניכה. ימי ניו יורק שיש לי בהם משימות בלתי נגמרות למקומות ותערוכות שרוצה לראות. והבטחה שהבטחתי לעצמי גם לצייר השנה. ועוד כמה רעיונות שלא מספיק מגובשים כדי לעלות על הכתב, אבל בתקווה ואמונה שהימים יביאו איתם בהירות גם לגביהם. וכותבת את כל זה ששנה הבאה שאקרא אחורה בזמן אוכל להיות קצת גאה בעצמי שהספקתי, בטח לא הכל אבל לפחות חלק…
במסגרת משימות הקריאה שלי התחלתי בספר “הזיית ניו יורק” של רם קלואהס. שהיה לי בחודש האחרון העונג לצלול לתוכו ולחשוב יחד איתו את המחשבות שמאחורי ולפני התכנון וההתפתחות של מנהטן. הושבתי את עצמי לקרא לעומק, כמו משימה של קורס אקדמי. רציתי להקדיש לזה זמן ממוסגר במשך השבוע ולסכם לעצמי תובנות. להפתעתי זה עבד ואפילו סיכמתי את הרעיונות כפי שהבנתי אותם ברשומה חדשה בתוך רשומות ניו יורק שיש לי בבלוג. ואני עוברת לספר הבא שבערמה הדי גבוהה שיש לי.
מוזיאון המטרופוליטן – בחודשים האחרונים יצא לי לבקר כמה פעמים. חושבת שבשנתיים האחרונות הייתי בו סדר גודל של עשר פעמים. במתחם העצום הזה והלא נגמר של אומנות, אומנות ועוד אומנות. ורק בסיור האחרון, עם הדרכה של יערה קידר המרשימה, בתערוכת האופנה, הרגשתי שירד האסימון, שפשוט מבינה את מה ששמעתי כבר מזמן על המוזיאון הזה. זו אינציקלופדיה רב מימדית של 5000 שנות תרבות ואומנות. שני מיליון פריטים בבנין ענק (ענקקק…כל פעם מבינה שהרבה יותר גדול ממה שחשבתי…) ועוד שני בנינים (לא קטנים בעיר) המט ברוייר והקלויסטר. אוספים שהם ניסיון להגדרה או תיעוד של החברה האנושית, דרך מעשי ידי האדם לאורך התקופות והשנים, כשכל זה מוצג באמצעות בחירות של אנשים, קרי אנשי המוזיאון כמו גם הבחירות שאנשים – המבקרים, עושים או לא עושים כדי להתבונן או לדלג על מוצגים. התובנות בזכות תערוכת האופנה שהיתה בחודשים האחרונים. Heavenly Bodies תערוכה שמחולקת לשלושה חלקים. בשלושה אגפים שונים לגמרי של המוזיאון. התערוכה מוגדרת כתערוכת אופנה ומסורת קתולית. מוצגות בה תלבושות של אנשי דת מאוסף הותיקן, כאלה שעזבו לראשונה את רומא, מול שמלות של מעצבי על עכשווים (עכשווייים הכוונה משנות ה80 והילך..). כמו שהגדיר המבקר של הטיימס, סוג של נישואי תערובת בין אמנות דתית ואופנה חילונית. מה שמיוחד בתערוכה שהיא הרבה מעבר לסך המוצגים שבה, הוא הדיאלוג שמתנהל בין המוצגים לשאר האוספים במוזיאון. התלבושות מפוזרות בין תערוכות הקבע בחיבורים גאוניים ומרגשים שהכל מלווה במוזיקה ותאורה מושקעים. זה מופע של אוצרות שמצליח לייצר חיבורים כה מפתיעים ומרגשים. ומחדד לי את החשק ללמוד גם אוצרות…
ואם לא מספיק ה-וואו הזה מגיע החלק השלישי של התערוכה שמוצג בחלק של המטרופליטן שנמצא בצפון העיר. ממש קרוב אלינו. כמה רחובות צפונית מהגשר על הגדה המזרחית של ההדסון. זה מוזיאון שלא דגמתי עד היום כי חשבתי שאומנות ימי הביינים זה ממש לא מעניין…טוב, אז המקום הוא מהמם ברמות שאין לי מילים. פסיכי לגמרי. אחד מהנצרים למשפחת רוקפלר רכש את השטח וגם שטח נכבד מהגדה שמול, כדי לפתח פארק ירוק ושגם הנוף שמעבר לנהר, ישאר ירוק וירגיש יער ימי ביינימי. ובפסגרת הפארק הזה עומד בנין שמורכב מחלקים של מנזרים וכנסיות שהובאו ביבוא אישי מאירופה. פשוט פירקו חלקים באירופה והובילו לניו יורק, כאן הרכיבו מחדש את הפאזל עם חלקים נוספים. מהחלקים יצרו בניין עם חצר קלויסטר – סוג של פטיו או חצר מרובעת מוקפת בחדרי המבנה. כל הטוב הזה מוקף בגן עצום ומרשים של זנים ייחודים של צמחים שהיו אופיינים לתקופת ימי הבינים. מקום הזוי ומהמם שבאופן מופלא מרגיש כל כך אמיתי ולא סינטתי בכלל על אף ההזיה שבבסיס שלו. ובחדרי הכאילו מנזר הזה, מוצג אוסף של אומנות ימי הבינים. פסלים, שטיחים, רהיטים, ספרים עתיקים בינהם משולבים דגמי האופנה ובגדים שנעשו בהשראת בגדי נזירים, נזירות, אפיפיורים וכמרים וגם הטבע. יצא תיאור סופר מתלהב אבל באמת זו תערוכה מופלאה שעשויה בצורה מעוררת התפעמות והגילוי של המט קלויסטר גם הוא היה הפתעה ענקית בשבילי.
Back to school night , כמו כל שנה (מרגישה ותיקה לכתוב את זה..). בשבוע של החזרה לבתי הספר, ההורים מוזמנים לערב שבו הולכים בעקבות המערכת של הילד שלך. פוגשים את המורים, יושבים בכיתות, מרגישים את הלחץ של להגיע מכיתה לכיתה ובכלל את הלחץ…כבר פעם שלישית שזו חויה לא קלה בשבילי. להתעמת עם השדים של האידיאולוגיה החינוכית שלי שמאוחסנת באיזה ארגז. באמת לא מצליחה להבין מה עובר להם בראש לחברה האלה ואיך הם מצליחים להאמין כל כך בשיטה שלהם. ובסוף יוצא שאני מרגישה הזויה שאני יוצאת משם בתחושות קשות של מה הם רוצים מהילדים שלי ובכלל. בשורה אחת קצת מוגזמת אבל יחסית ממצה וקצת משחררת: גוזלי ילדות שכמותם שעסוקים באינטנסיביות במירוץ הבלתי יתואר לקולג’ הנחשק ולא רואים שום דבר מעבר. אבל בהיי סקול היו כמה רגעי חסד, עם מורה לאנגלית שעושה רושם של אדם מעורר השראה ואהבה לתחום, רק תסכול נוראי לשבת בכיתה שלו, לשמוע על תוכנית הלימודים העמוסה ומתוכה להכיר בקושי ארבעה שמות של סופרים…
עם המבקרים שלנו הספקנו סיור בסנטרל פארק, לפינות שעוד לא הגענו אליהן. למדנו דברים חדשים על ההיסטוריה של הפארק והחיבורים שלו להתפתחות העיר. כמה הפארק שנראה ומרגיש טבעי הוא לגמרי מלאכותי, מעבר לסלעים הכל עוצב ותוכנן בקפידה, כחלק מהפנטזיה הנשגבת הכללית של העיר הזאת. הקונספט היה לשכוח את העיר ולייצר מקום של רומנטיקה ושלווה. הגריד שנבחר הוא למעשה האנטי גריד, ככה שכמעט ואין שביל ישר אחד בתוך הפארק. ובתוכו, טרום עידן הסלפי והאינסטוש מלא פינות קסם של תמונות נוף משתנות. וגם שיטה שלא הכרנו למקם את עצמך בכל מקום יחסית לעיר. ולסיום, איך לא, גלידת הבית על אמסטרדם ו-80. וגם את הלוקשיין המחודש של אמריקן גירל – מותג הבובות ההזוי. לא יאמן עד כמה. ומחוץ לעיר סיור בפרינסטון המקסימה ובהפוגה של הגשמים שהיו כאן גם יום אחד באחד החופים של גרז’י.
בטח היו לי עוד רעיונות ומחשבות על מה לכתוב, בשבועות האחרונים, אבל עכשיו הם מסתתרים איפשהו. ממשיכה במסע שלי ללימוד העולם והאדם במציאות הרב מימדית שיש מסביב. אשלח תובנות נוספות כשיגיעו…
אחרי החגים שמח וחזרה קלה יחסית לשגרה,
אורית