לפעמים אני ממש רוצה להיות יותר קלילה. לא לחפור ולהעמיק בדברים. לקבל אותם כמו שהם בלי לחשוב שאני צריכה ללמוד אותם, לפעול למענם, להשפיע, לשנות, להשתנות. פשוט לחיות בתודעת - זה מה שזה. בלי מחשבות אקסטרה. סתם ככה להיות עם מה שקורה בהשלמה, בחמלה, בהבנה. עם המציאות כפי שהיא, לעבור דרכה באלגנטיות, בהליכה זקופה ובטוחה … המשך קריאה >>
כבר מרץ ותמוז בבית כבר כמעט חודשיים ומפגש הפסגה ברומא בינואר טרם תועד. שתי ילדות ושתי אמהות, שמתחו את החבל בינהן למרחקים ארוכים למשך חצי שנה. בין חיבוקי פגישה ואיסוף הביחד אמא ובת בת ואמא, היה זמן ופניות לחיבור המחשבות והחוויות שעברו ביבשות השונות ונפגשו בסמטאות רומא לאיחוד מרגש. איחוד שהרגיש כמו תמצית קפה איטלקי, … המשך קריאה >>
מעבדת כתיבה. מקום להשראה וזמן לבחון את הכתיבה שלי ולחשוב עם עצמי ועם קבוצת כותבות. ניסויים בהבנת הדרך הטובה לי לכתוב עכשיו. להכניס את הכתיבה למבחנות, להסתכל עליה ממיקרוסקופ או ההיפך להתרחק, להביט ולהקשיב לה לכתיבה ולנסות עליה מיני לקמוסים. שירה, פרוזה ואפילו הייקו. להבין שאני כבר כותבת את מה שאני רוצה וצריכה להמשיך במלאכה … המשך קריאה >>
לא רוצה לשפוך עוד מילים על הקיום החנוק במציאות המייאשת ועל הרצון ונסיונות העשייה והחיפוש אחרי תקווה ועתיד טוב יותר. אז לא. חזרנו מרומניה, סופש קצר להתרחקות מהכאן. איכשהו לא היה מנתק. האפרוריות של בוקרשט ומשהו בעצב המובנה של הרומנים ושל העיר, קצת העציב. עיר שהיא מן דודה רומניה, לא נראית משהו ובעיקר לא מרוצה … המשך קריאה >>
על ספינה רעועה שמטלטלת חזק בים סוער מדי מנסה להמשיך לעמוד על סיפון חיינו, ביציבות. פיסוק קל ברגליים, ידיים מושטות חזק לצדדים, מבט קדימה בריכוז מנסה לשמור על עצמי ולא ליפול. יש מי שנפלו למי התהום של הזוועות, של האבל, המוות והפחד ואני לבנתיים ממשיכה לשמור על יציבות מסוימת עד שלא. כאילו שזה תלוי בי...זו … המשך קריאה >>
שבוע עמוס ואינטנסיבי. עולם עמוס ואינטנסיבי. רוע, שכול, עצב, אטימות וחוסר אונים מסביב. עברתי להתפלל. מרגישה שההפגנות, התקשורת, הדיבורים, ההסברים, ארגוני המחאה לא עובדים. השיטה, הגריד הקיים לפעולה ולממשל לא רלוונטיים. כל מי שחייב להרגיש צודק ולחשוב שהאחרים בורים, כל מי שמרגיש כועס וזועמת על מציאות ככ קשה, כל מי שמרגיש צורך לממש תסכול מאפליות … המשך קריאה >>