זמן וקור הן המלים הכי מייצגות את התחושות שלי כאן עכשיו.
זמן. שנה וחצי עברה מאז שהגענו. ומבחינתי זה סימן של “להפוך תקליט” ולהבין שחצי תקופת מסע עברה.
קור. חזרנו מטיול חורף במחוזות קור, כדי לגלות שגם אצלנו לא חם.
והקור והזמן יושבים לי על עורק המחשבה ומנסים להבין מה אני מרגישה לגביהם. איך מרגישה חויה של טמפרטורות ממש רחוקות מהאפס, של פעם ראשונה בחיים להתנהל במזג אויר כזה. או בתכלס, איך מרגיש טיול בתוך פריזר? מסתכלת על מעט התמונות שצילמתי במצלמה וגם על אלה שעוד בראש (כל כך קפוא להוציא את היד מהכפפה כדי לכוון וללחוץ) לאורך חופי האוקינוס שנסענו ועד בוסטון שקיבלה אותנו קפואה ויפה. על התמונות שהצלחתי לקחת (ככה הילדים מדי פעם מדברים…מתרגמים את האנגלית לעברית) ועל מה שקרה רגע לפני ורגע אחרי הקליק (ברחנו למקום סגור). על התחושה שהשרירים נתפסים תוך כדי הליכה כי יש משהו מאומץ בצעידה ובנשימה בכפור הזה. על הקור שהוא חלק מהרומנטיקה של החויה של להיות פה רחוק ממחוזות החום שלנו. ועל הביחד המשפחתי שהקור מייצר ומאפשר. הביחד שלרגעים קסום ולרגעים סיר לחץ.
מגדלור בלונג איילנד
הבית החמוד שישנו בו בעיירה גרינפורט. חיכה לנו חגיגי וחמים
IAC. Institute of Contemporary Art, Boston. Waterfront museum featuring leading visual artists והזמן שכמה שאני מנסה להנות ממנו ולהתרווח בתוכו ממשיך גם להלחיץ ולתת תחושה של לא עושה ומנצלת אותו מספיק ויותר מדי בורחת לעשייה של המובן מאליו. של הדברים השואבים הרגילים של הבית והילדים ופחות למקומות שאני שואפת אליהם של התפתחות, למידה והשראה. ויודעת בפנים שהכל בסדר ושיש הכל בהכל וזה שם. ועדיין.
וחושבת על דימויים שראיתי בדרך, על הכוח של העצים החשופים. שלד משורטט של גזע וענפים שמכונסים למינימום שלהם. והם מרשימים וכנים כל כך. והגרסה החורפית נותנת את הכח לזו האביבית אבל גם ההיפך. וזה מזכיר לי את הדברים שנותנים לי השראה. את מה שמרגש אותי תמיד. טבע, אומנות, אנשים.
ראינו בבוסטון, ממש במקרה, את התערוכה של הצלם ניקולס ניקסון. צלם שצילם את הסדרה המפורסמת של האחיות בראון. הוא צילם את אישתו ושלוש האחיות שלה מ-1975 עד היום. כל שנה. באותה פוזה ארבע אחיות. בתמונה הראשונה האחות הצעירה היתה בת 15 והבוגרת בת 25. בתמונה מהשנה האחרונה, הצעירה בת 57 והבכורה בת 67. התמונות כולן בשחור לבן. דיוקנאות פשוטים של ארבע נשים מרשימות והזמן שעוטף אותן. והצלם שמכונה גם צייד של הזמן מנסה לצוד אותו. אפשר לצוד זמן? ונזכרת שגם לנו, האחיות גולן, היתה סדרה של תמונות כזו ושצריך לחדש אותה.
MARK DION: MISADVENTURES OF A 21ST-CENTURY NATURALIST
MARK DION: MISADVENTURES OF A 21ST-CENTURY NATURALIST
MARK DION: MISADVENTURES OF A 21ST-CENTURY NATURALIST
GILLIAN WEARING. בעולם רווי דימויים על החוקר לבחון אותם ואת המורכבות של הזהות שלהם...ועוד רגע פותחת תיקייה חדשה של תמונות ופוסטים של 2018. ומאחלת לנו שגם היא תהיה מלאה בתמונות של טיולים וגילויים חדשים. ושיהיה עולם קצת פחות קשוח וקצת יותר טוב בשנה הבאה
דרישת שלום חמימה ומהבילה מהיום הכי חורפי שהיה החורף בישראל!!!
ראינו את סדרת הצילומים של ה”אחיות” בתערוכה בנושא יומולדת במוזיאון בירושלים, מה שהזכיר לי שכבר עברו שנתיים ושבקרוב מגיע שוב הזמן של חגיגת היומולדת שלנו!
זמן וקור…..ויומולדת
אהלן. זכרתי שראיתי את זה שם. זאת היתה תערוכה מעולה! לא זכרתי אם היו שם כל התמונות. אכן זמן יומהולדת מתקרב! דש!