ימים כאלה של השתהות. כאילו דברים נעמדים מלכת ואין להם יכולת לקדם את עצמם לנוע במרחב הזמן הלאה אל העתיד. משהו בהווה הכבד מנשוא מושך מטה. אמנם החיים עצמם נמשכים ודברים קורים, עצב גדול, שמחות קטנות, בהלה, תקווה ויאוש והכל תחת ענני כאב ורוחות חזקות מהמלחמה שלא נגמרת. תיאטרון האבסורד העצוב של חיינו כפי שהם … המשך קריאה >>
יה חביבי איזה פוסט לעוס ודרוס. פותחת סוגרת, אוספת ועוזבת אותו כבר מאיפשהו בספטמבר ולא נהיה ממנו כלום. מפוסט לשנה העברית החדשה אפילו כבר פספס את תחילת 2024. כל מה שכתבתי לפני ה7 באוק הפך להיות לא רלוונטי ואפילו די פטטי ככה שאחרי השבת ההיא גם הוא וגם אני איבדנו את דרכנו. באוגוסט פרסמתי פוסט … המשך קריאה >>
מרגישה שמזמן לא כתבתי ומוצאת איזה בדיל של זמן כדי לפתוח פוסט חדש ולהתחיל. אומרת לעצמי שאולי אכתוב משהו קליל, קייצי, כזה שעושה נעים בגוף, ואז עוצרת לראות עוד ראיון של יפעת ואילן, ההורים של אמיתי עבודי, ומרגישה את הבהלה, את החרדה מהמצב, את היאוש שאני מתאמצת למסגר ולהדחיק. מזג האויר רותח בחוץ בכל הרבדים … המשך קריאה >>
חודשיים מאז הפוסט הקודם. מרגישה שעברו בין רגע וגם שעברו בהם כמעט חיים שלמים. התערוכה, התקדמות בעניני עבודה, הלימודים שנכנסו לקצב אינטנסיבי, המון אנשים חדשים שנכנסו לחיי במפגשים המקצועיים ובלימודים, הילדים שגדלים ומנכיחים עצמאות, טיול לירדן, לא מעט אומנות בסיורים מענינים, המצב בארץ, ההפגנות ואפילו הקיץ שהגיע כמתקפה רבתי של חום ולחות. עמוס לי מאוד. … המשך קריאה >>
שביל הגולן. שלושה ימים של קסם בטבע. כמה הכנה וגם חוסר וודאות היו בתכנון הטיול. מי יבואו, כמה נהיה, לכמה ימים, איפה ישנים, הקפצות, מזג אויר, אוכל ושאר תיאומים ובפועל זרם כל כולו לטובה. לוקח זמן להבין פרויקט ולאסימונים של ההפקה ליפול למקומות הנכונים ואז זה קורה. היה כייף גדול שממש הצלחתי לשהות ולשרות בתוכו … המשך קריאה >>
כותבת את הפוסט הזה לאורך כמה שבועות, כל כמה ימים כמה משפטים, בתחושה של ניסיון להבין את עצמי בתוך מציאות שכל הזמן משתנה סביבי. העולם רץ ומתהפך תוך כדי תנועה לכל מיני כיוונים שרובם הזויים ובלתי סבירים ואני מנסה לצעוד עליו בביטחה וגם להסביר לעצמי את עצמי ואת המצב. בלתי אפשרי. עכשיו, למשל העלתי את … המשך קריאה >>